שתף קטע נבחר

"סבנה": יותר ישראל, פחות הוליווד

העדויות בסרט על שחרור סבנה הן חזקות - מדבריה של החוטפת ועד הראיונות הזחוחים עם אהוד ברק ובנימין נתניהו, אבל הקטעים המתוסרטים דרמטיים מדי ומחלישים אותו

"לא תמיד יוצאת לך סבנה", מבהיר בנימין נתניהו בסרט ששודר אתמול (ג') בזכיינית ערוץ 2 קשת, והדמיון מתחיל לתהות איפה היינו היום אם מבצע השחרור של סבנה היה נכשל. אבל ההיסטוריה כתבה אותו כהצלחה, וככזה הוא אולי אחת הנקודות האחרונות בזמן שבהן החזקנו כמעט בכל הקלפים הטובים במשחק.

 

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"גולסטאר": כדורגלנים משכילים

אקס פקטור: לא מרגשת, בעיקר מעייפת

מאסטר שף: יותר פתיתים, פחות פטפוטים  

 

אולי זאת הסיבה ש"סבנה" רוצֶה ליהנות מכל העולמות. הוא מביא עדויות של דמויות שנכחו באירוע, מרחיב את הסיפור באמצעות קטעים מתוסרטים, ופה ושם מקשט בקטעי ארכיון. אבל הריקוד על כל החתונות לא עושה לו טוב. העדויות דווקא מחזיקות לא רע, אבל הקטעים המבוימים, שכנראה אמורים לתווך לנו את העדויות עם אמצעי המחשה קלים יותר לעיכול – כי להקשיב לסתם ראשים מדברים זה משעמם, לא ככה? - דווקא מחלישים את "סבנה" ומפזרים אותו.

המזיגה הזאת היתה עשויה לעבור, נניח, אם הפער בין העדויות לקטעים המתוסרטים לא היה כל כך גדול. העדויות חזקות, והיה בהן כל מה שדוקו טוב צריך, כולל מידע חדש, נקודות מבט מגוונות ופיקנטריה הכרחית, כמו העובדה שעוזי דיין היה חולה באדמת וצורי היה צריך קקה. תרז האלסה, אחת החוטפות של המטוס שריצתה 13 שנות מאסר, שוחררה בעיסקת ג'יבריל ועכשיו מתגוררת בעמאן, היא מרואיינת נדירה. לשמוע אותה מספרת בקור רוח ובגילוי לב על החטיפה ועל המניעים שלה – בין אם מזדהים איתה ובין אם לא – זאת חוויה מנערת.

 

גם חשיפת הקלטות שבהן פירש את האירוע מהזווית שלו הטייס הבריטי רג'ילנלד לוי, היא ראשונית ועוצמתית. כמוהן גם הראיונות עם אנשי הביניים ואפילו העדויות הזחוחות של אהוד ברק, בנימין נתניהו ושמעון פרס הצליחו לחרוג לרגע קצר מכל מה שאנחנו יודעים עליהם. לעומת כל אלה, הקטעים המתוסרטים הצטיירו כמו בי מובי הוליוודי. אובר-דרמטיים, מלוטשים מידי ורוויים בקלישאות שראינו בכל כך הרבה סרטי חטיפה. התסריטאי משה זונדר השתתף גם בסדרה "פאודה", וכמו בסדרה נעשה פה ניסיון להביא את שני הצדדים בצורה אנושית (מוכנה להתערב שהחוטפים אמרו שלום לכל נוסע ונוסע כשהם פגשו אותו במעבר!), אבל קצת קשה לשכנע עם דיאלוגים פוליטיים שנשמעים כאילו נלקחו מ-recycle bin של טוקבקיסטים.

 

מתוך "סבנה" (צילום: דניאל בראון) (צילום: דניאל בראון)
מתוך "סבנה"(צילום: דניאל בראון)
 

בסיפור של חטיפת ושחרור מטוס הסבנה יש את כל המרכיבים של מיתולוגיה לאומית – טפיחות על השכם שלא הסנפנו מאז מלחמת ששת הימים, התרפקויות על מבצעים צבאיים מלאי אדרנלין ועיטורי גבורה, קורט תחושת היותנו כה צודקים וניים דרופינג של דַדוֹ. מה גם שבסופו של דבר מסתבר שכל הלקוחות חזרו מרוצים – הפלסטינאים שמחים שהם הצליחו להיכנס לתודעה, הישראלים שמחים כי הם השלימו בהצלחה מבצע צבאי מורכב ומלחיץ.

 

סרטים דוקומנטריים טובים לא חייבים להיות משעממים. צופים מסוגלים לשבת הרבה זמן מול חומרים ראויים שערוכים היטב (מי אמר "שומרי הסף"?). יש הרבה כוח בסרט דוקומנטרי, קצת כמו הכוח שיש לשידור חי. לאנשים האמיתיים יש כוח, למה למהול אותו בים של דרמה מעושה? אתם אמנם ערוץ מסחרי וכולנו הלומי קיץ אביך וצהוב, אבל זה מקרה קלאסי של 'פחות זה יותר', ואתם יכולים יותר.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים