"אזרח מס' 4".
סרט התעודה "אזרח מספר 4" של לורה פויטראס הוא מאותם הסרטים שעוסקים בנושא חשוב מאד, אבל נכשלים ביצירת ענין על המסך. סיפורו של המדליף האמריקאי אדוארד סנודן יכול בקלות לאכלס מותחן הוליוודי (ואכן אוליבר סטון לקח על עצמו את המשימה), אך סרטה של פויטראס אינו מכיל שחזורים, ומתחיל לאחר שסנודן כבר פושע נמלט בארץ זרה. אנו בעיקר נחשפים לפראנויות המוצדקות של סנודן – דבר שהוא בהחלט מפליא ומדכא, אבל לא מחזיק את זמן מסך שניתן לו.
לסנודן, על אף אופן הפעולה הבעיתי שנקט, תפקיד חשוב בשמירה על הפרטיות של כל תושבי העולם. אנשים חושבים שאובדן הפרטיות הרווח בימינו הוא ענין של מה בכך. כאילו רק למי שיש דבר מה רע להסתיר, יש מה לדאוג; אך לצערנו, זה לא נכון. מספיק שתרצה לדרבן את מחאת המילקי הבאה, מחאת הדיור הבא או מחאת האתיופים הבאה – והממשל יוכל לדעת על זה מהר משתוכל לארגן יותר מחמישה אנשים. עם הידע הזה, אפשר לכבות התארגנויות והתנגדויות לממשל. כל זה נעשה באופן חשאי מבלי שאנשים יהיו ערים לכך, ומבלי שאיש יצטרך לתת על כך את הדין. המידע נשמר ומנותח על כל אדם בעולם, ובאמתלא של חוק הפטריוטיות האמריקאי שנועד למנוע את ה-11 בספטמבר הבא. סנודן חשף את הסוגיה באמצעות מסמכים סודיים שקיבל אליהם גישה בעבודתו כעובד קבלן של ה-NSA האמריקאי.
לא באמת צריכים להרחיק לכת לעניינים של התארגנות נגד הממשל – מספיק שירצה אדם להקים חברה מתחרה לחברה אמריקאית. ממשלת ארה"ב יכולה לרגל אחרי כל העובדים של חברת עליבאבא ההונג קונגית, מהזוטר ביותר ועד למנכ"ל, ולהתריע בפני איביי על כוונותיה ותוכניותיה של המתחרה הזרה שלה. כמו כן, לא צריך להרחיק אפילו עד שם: המסמכים שסנודן חשף מראים כי ארה"ב ריגלה גם אחרי מדינות ידידות כגון אנגליה וצרפת, וספציפית גם אחר 35 מנהיגי עולם, בהם אנגלה מרקל, קנצלרית הגרמניה.
סרטה של פויטראס מתעד כאמור בעיקר את פרק הזמן שאחרי חשיפת המסמכים, כשסנודן נמצא בהונג קונג – נמלט מהרשויות האמריקאיות. הוא חושש משיחות טלפון שמגיעות אליו לבית המלון בו הוא שוהה, הוא נוקט באמצעי זהירות מפליאים, מתרחק מאמצעים אלקטרונים וכו'. האימפקט שלו על העולם כבר בשיאו. מייסד שירות לוואביט שלח את מאזיניו לחשוב נכונה – מה הטעם בחופש הדיבור אם אינך יכול לנהל דיון עם אף אחד, כשאתה לא מסכים על משהו? בסרטה של פויטראס יש הרבה רגעים ששוים הרהור, אבל כסרט לצפיה בקולנוע או בטלויזיה – הוא אינו מוצר מענין במיוחד.
דירוג: 
אזרח מספר 4 (ארה"ב, 2014)
בימוי: לורה פויטראס
קדימון: