"המתמחה". אן האת'וואי עם רוברט דה נירו.
מניסיון אישי אני יכול לומר שיש לא מעט קווים מקבילים בין חיפוש עבודה לבין חיפוש אהבה: אתרי היכרות דומים לאתרי חיפוש עבודה, עוברים מספר ראיונות/דייטים עד שמחליטים אם 'זה זה' ועוד. יש לי הרגשה שגם אם לא במודע, ההקבלה הזו נמצאת בבסיסו של "המתמחה". ספק אם זו הייתה הכוונה של הבמאית והתסריטאית ננסי מאיירס ("זה מסובך"), אבל כידוע כוונת המשורר היא חסרת חשיבות באמנות. כוונות לא חסרות לסרט, ואף נדמה שיותר מדי מהן, אבל מרוב עודפים, הטיפול בהן נותר שטחי ומשאיר טעם של עוד. האם זהו סרט על השלמה עם הפנסיה והזקנה? או אולי זה סרט על התבגרות נשית בעולם עסקי? ואולי על פמיניזם בעולם הטכנולוגי?
מאיירס, שבדרך כלל עושה משהו שלא עושים בהוליווד – מעניקה עלילות רומנטיות לנשים מבוגרות (יחסית למונחים ההוליוודיים) – ממשיכה לדון בנשיות "חריגה", אך מכיוון אחר. הפעם הדמות הנשית המרכזית היא ג'ולס (אן הת'אווי) צעירה שהקימה ומנהלת חברת סטארט אפ שמוכרת בגדים און ליין. היא פרפקציוניסטית (מזמינה חבילות הביתה כדי לראות את הקיפול), בלי זמן לכלום, שנאבקת מצד אחד במשקיעים שרוצים להצניח מעליה מנכ"ל כדי לנווט את החברה להצלחה (אגב, כל המועמדים שהיא מראיינת הם גברים, כי שתי נשים בכירות בהייטק זה כבר מד"ב) ומצד שני עם המתח ביחסים עם בעלה, שזנח את הקריירה שלו לטובת טיפול בביתם.
כחלק מהתחברות לקהילה, החברה שלה מגייסת פנסיונרים כמתמחים ואל ג'ולס מצוות בן (רוברט דה נירו). תחילה ג'ולס מתעלמת מקיומו, אבל הנוכחות שלו במשרד עם הגינונים מפעם (לבוש בחליפה, יודע להגיע למקומות מהר יותר מאפליקציות ניווט ועוד) וניסיון מקצועי רב הופך את החיים של כולם לנעימים עד שלבסוף ג'ולס מאמצת אותו כיד ימינה: מסיע אותה ממקום למקום, מייעץ לה עם ניתוחי שימוש, לוקח את הבת שלה למסיבות – כל עוד הוא חלק ממשהו לא אכפת לו.
בעוד שהקו העלילתי והאפיון של ג'ולס מורכב ומעניין: לבחור בדרך הנכונה ביותר לחברה שלה ותוך כדי כך לא לאבד הבית; אצל בן הכל פשטני וקצת קשה לעמוד על אופיו. נדמה שהוא פשוט מחפש משהו שיהיה מעניין יותר מפעילויות הפנאי שיש לפנסיונרים. אם בדרך הוא יכול לתרום ולעשות חברים חדשים – מה טוב. בעוד אנחנו רגילים לשמוע על כך ששוק העבודה (ובעיקר ההיי טק) סגור לאנשים בגיל מסוים, דמותו של בן אמורה כביכול להראות שאפשר אחרת. אבל יש מחיר לתיאור של בן כמבוגר שיכול לתרום לשוק העבודה: הוא לא דמות אלא דימוי. ג'ולס משקפת סיטואציות של דמויות אמיתיות. היא אולי מוגזמת ומגוחכת, אבל בגבול הטעם הטוב, במטרה שיהיה קולנועי. בן הוא דמות מופשטת לחלוטין, ללא פגם אחד. כולם אוהבים אותו, הוא מוצלח בכל דבר שהוא עושה. הוא לא מתקשה בהסתגלות לטכנולוגיה שסביבו (הוא השתלט על מק יותר מהר ממני). עבור הקריירה של דה נירו זה טוב, וזקנתו המאוחרת קצת פחות מביישת מזקנתו המוקדמת. דווקא אצל הת'אווי יש הרגשה שהיא פשוט עובדת על ניוטראל ומתבססת בעיקר על מניירות. פחות בגלל הכישרון שלה ויותר בגלל הכאוס בתסריט.
הבלבול בסרט נובע מעודף ומהרגשה שלא ברור מיהו הגיבור ומהם היחסים בין הדמויות. אותה הקבלה שדיברתי עליה נוכחת חזק מאד ביחסים בין השניים. לא ציפיתי לרומנטיקה (אם כי הוליווד לא נרתעה מעולם ממערכת יחסים של גבר בין 70 עם אישה בת 30) אבל הסט-אפ הרגיש כך. היחסים בין השניים נבנים על מתחים והיתקלויות מוזרות, רק במקום להיות על בסיס רומנטי הן על בסיס מקצועי. וזה היה יכול להיות נפלא, אם היו הולכים עם זה עד הסוף. הבעיה היא שכל הקונפליקטים נפתרים בשניות בעיקר כי בן מושלם. ואולי בגלל זה הסרט הרגיש מפוספס. הסרט של מאיירס מנסה לגעת בהרבה קצוות ובלי להעמיק ולהיות רציני באף אחד מהם. רצינות היא לא חובה, וגם שלסרט יהיה עמדה מוסרית היא לא הורג ובל יעבור. אבל יש יותר מדי דיבורים 'מוסרניים' בסרט שהוא יכול להתחמק בתירוץ 'זה רק בידור'. לכל אורכו של הסרט רציתי שייקחו את הצעד הבא ויעמיקו פנימה במקום להישאר על פני השטח.
"המתמחה". רוברט דה נירו.
קל להדגים את חוסר ההחלטיות של הסרט דרך פרט שולי: לא פעם אנחנו רואים את ג'ולס מנקה את ידיה עם חומר חיטוי לאחר שנגעה בדברים. זה עוזר לאפיין אותה כמעט תימהונית או פרפקציוניסטית. אבל בהמשך הסרט אין זכר לנוהג הזה. ניתן לפרש זאת גם כשינוי שהיא עברה, אבל זה לא משכנע, ומרגיש בעיקר כאפיון פשוט מדי של הדמות שנזנח לאחר השימוש. בנוסף, גם הטון הקומי לא ברור. ביסודו של הסרט יש פער גילאים שבדרך כלל מהווה קרקע לרגעים קומיים. "לדפוק התמחות" לקח את זה לצד הגורטסקי (בעיקר בגלל שהגיבורים היו די לוזרים), אבל בעולם של "המתמחה" זה הולך בעיקר לנוסטלגיה. אני לא חובב גדול של מגניבות של סטארטאפים, אבל אם הצד השני היא התרפקות על כמה פעם היה טוב יותר, אז אני מעדיף את שולחן הבילארד במרכז האופן ספייס. בן כובש את לבבות הקולגות הצעירים שלו ואף מפתח מערכת יחסים עם המסז'יסטית של המשרד (רנה רוסו. במקרה זה פער הגילאים יותר הגיוני, בוודאי בשלב הזה בחיים), אבל הכל מתנהל על מי מנוחות. גם כשיש קונפליקטים מורכבים הפתרון מהיר וקל ולא מספק.
בסופ"ש הפתיחה בארה"ב הסרט גרף 18 מליון דולר בארה"ב, בדומה לסרטים קודמים של מאיירס. אין סיבה שהסרט לא יצליח כמוהם והוא ראוי לזה, אבל אני הייתי שמח לראות שני סרטים שונים – כל אחד שיתמקד באחד הדמויות המרכזיות והבעיות שלהן. לסרטים הללו יהיה כוח לאמירה חברתית ותרבותית משמעותית מאד. מבחינתי שיבואו במקום עוד ביוגרפיה של סטיב ג'ובס.
דירוג: 
המתמחה (ארה"ב, 2015)
בימוי: ננסי מאיירס | תסריט: ננסי מאיירס | משחק: אן האת'וואי, רוברט דה נירו, רנה רוסו, אנדרס הולם, ג'וג'ו קושנר | צילום: סטיבן גולדבלאט
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-01.10.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: