"התסריטאי": מציאות נושכת
הסדרה החדשה של סייד קשוע מתכתבת עם חייו הפרטיים, ומספרת על יוצר שחווה משבר. מדובר בגרסה ריאלית ואכזרית יותר של התוכנית הקודמת שלו, "עבודה ערבית" - שאפו על האומץ
את הסוף – או יותר נכון את האמצע – אנחנו כבר יודעים. סייד קשוע, העיתונאי והתסריטאי של "עבודה ערבית", קיבל משרה שהוצעה לו בארה"ב ועבר עם המשפחה שלו מארץ-הקודש לארץ הקצת-פחות-קודש אבל כנראה יותר מרחב מחיה. אולי זו התחושה שהדו קיום הקריספי של ערבים ויהודים בישראל עומד להתפצח בקרוב. ואולי מדובר דווקא בתוצאה של משבר גיל ה-40 שלו, עליו נוכל ללמוד ב"התסריטאי", הסדרה החדשה שכתב ושתעלה הערב (ה') בערוץ הראשון (ובהמשך בשידור שני בערוץ 2 בשידורי קשת, שהיתה שותפה ליצירתה).
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"ארץ נהדרת": המציאות עולה על הסאטירה
"בית ספר למוסיקה": תנו לילדים לשיר
"התסריטאי" מרוויחה פה שני עולמות. ירצה או לא – הגיבור של קשוע לכוד במציאות דו-לאומית שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות שלה על היום-יום שלו. הילדים שלו שכבר לא רוצים ללמוד ערבית, ואשתו שמתעקשת שיישארו מחוברים למקום שהגיעו ממנו. נותני שירות שמתנהגים אליו בחשדנות, ועולם השואו ביז שרוצה בו כערבי מחמד. אבל כל מה שכאתב רוצה זה שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו לקרוס אל תוך משבר גיל ה-40 שלו, זה שאין לו שפה או דגל.
"התסריטאי". מחטטת בפצע(צילום: באדיבות הערוץ הראשון)
סווייד מצוין בתור כאתב – אולי כי בתור שחקן ערבי הוא חולק עם קשוע את אותה הדואליות, והמבט המוטרד שלו עושה חצי מהעבודה. הבימוי (שי קפון) והצילום משרתים את הראייה הקלאוסטרופובית שלו וביחד הם מסתכמים לגרסה ריאלית ואכזרית יותר של "עבודה ערבית". אין ספק, הפעם לא באנו לכאן לגחך, באנו לחטט בפצע בלי לטשטש או לעקוף את הכאב (מי אמר "לואי"?). דווקא הדמויות הנשיות בסדרה – אשתו של כאתב (רובא בלאל) או נשים אחרות שהוא פוגש, הן דו מימדיות, אבל כנראה אי אפשר לקבל את הכל. ואם "התסריטאי" דומה במשהו לעתיד של הערוץ הראשון, כדאי לכולנו לעלות על הדולוריאן כבר הערב.
יוסף סוויד מצוין בתפקיד הראשי
צילום: באדיבות הערוץ הראשון
מומלצים
