שתף קטע נבחר

מי שבא, ברוך הבא?

כיצד הפך "ברוכים הבאים לצפון" לסרט הצרפתי המצליח ביותר אי פעם? ארז דבורה חושב שלא מדובר רק בהומור העממי אלא שהסרט מגשים לצופים פנטזיה של צרפת נטולת מהגרים


 

איך לעזאזל הוא הצליח להביס כל סרט אחר, צרפתי או זר, שהוקרן אי פעם בצרפת? מה גרם לכל צרפתי שלישי (20 מליון בני אדם) לקנות כרטיס? אלו השאלות בהן מתחבטים המבקרים לאור ההצלחה הפנומנלית של "ברוכים הבאים לצפון". פיתרון אפשרי לחידה אציג בהמשך, אבל חלק ממנה נובע מכך שמדובר במוצר עממי אך עשוי ומשוחק במיומנות ולכן אין פלא שהוא זכה להצלחה בקרב חובבי הקומדיות בצרפת.

 

פיליפ אברמס (קאד מראד) הוא מנהל זוטר בדואר שחי בדרום צרפת. הוא מזייף נכות בכדי לקבל עדיפות בהעברה למשרה החלומות שלו בקוט-ד'אזור (הריביירה הצרפתית), מזימה שאמורה לסייע גם בשיפור יחסיו עם אשתו הלחוצה ג'ולי (זואי פליקס). כאשר נחשפת התרמית הוא ניצב בפני הכרעה כואבת – פיטורים או הגליה למשך שנתיים למשרת ניהול בנורד-פה דה-קאלה, חבל הארץ הצפוני ביותר בצרפת.

 

חלק ניכר מעלילת הסרט נסמך על הדימוי המוקצן והמגוחך שיש לאנשי הדרום אודות נורד-פה דה-קאלה כמעין גיהינום קפוא המאוכלס בפראי אדם טיפשים ושיכורים. ההפרזה היא טקטיקה קומית פשוטה המכוונת לקהל הצופים הצרפתי.

היא מנטרלת את הזרות של האזור הנידח באמצעות הקצנת הדעות הקדומות שיש לגביו. כך יכולים הצופים, בו זמנית, להזדהות עם העמדה ולגחך עליה.

 

גשם הזלעפות המקבל את פניו של פיליפ נראה כמימוש פחדיו הגרועים ביותר. לכך נוסף המפגש הלילי רצוף אי ההבנות עם אנטואן (דני בון, יוצר הסרט), אחד הדוורים בסניף הדואר, וההתארחות בבית בו חי אנטואן עם אימו השתלטנית. ההתחלה לא קלה ופיליפ מעורר רתיעה בהתנשאותו, אך תוך זמן קצר הוא לומד להכיר את אופיים החביב של עובדיו – ובראשם אנטואן, שהופך לחבר נאמן, ואנאבל (אן מאריוין) החמודה והחרוצה, חברתו לשעבר של אנטואן. דרך דמויות אלו נחשף פיליפ לקסמיה של תרבות אנשי הצפון.

 

משחקי לשון

הכינוי לתושבי נור-פה דה-קאלה הוא שטי (Ch’ti), ושטימי (Ch’timi) הוא הניב המקומי שתכונתו הבולטת ביותר היא החלפת העיצור "S" ב-"Ch". הסרט רווי בדיחות על חשבון הבדלי ההגייה וחוסר ההבנה שהם מייצרים. הצגת תהליך הלימוד של פיליפ את דרך ההגייה הצפונית ואת הסלנג המקומי מהווים פן משלים להומור זה.


"ברוכים הבאים לצפון". מצחיק בעיקר בצרפתית

 

כל זה נשמע מאוד לא מצחיק, או לכל הפחות לא רלוונטי לקהל שאינו מבין צרפתית. אמנם אין זה הומור אינטלקטואלי של משחקים לשונים, רמיזות והתחכמויות מורכבות, אך גם ברמה עממית זו חלק ניכר מהבדיחות לא צולח את מחסום התרגום.

מה שמונע מהסרט להידרדר לאוסף בדיחות המכוון רק לדוברי צרפתית הוא הקשר בין צורת ההגייה הלא אנינה לדפוס ההתנהגות הכולל של הדמויות – פחות רשמי, עליז ואפוף אדי אלכוהול.

 

הסרט מצליח כיוון שהוא הופך את המעבר לצפון לפנטזיה של חזרה לעולם משוחרר יותר של ילדות שבו גם העבודה היא שהות בחברתם של אנשים עליזים וחברותיים. ב"צפון" מושג הקהילה עדיין קיים, מנוטרל מלחצי העולם המודרני וההישגי, משוחרר מהצורך להשתלט על טכנולוגיות חדשות ומבלבלות וחופשי מהמבט הביקורתי של אחרים.

 

דני בון מבין היטב את הכוח של פנטזיה זו ומגשים אותה ללא התנצלות. גם הקומדיה האמריקנית של השנים האחרונות נשלטת על ידי הרעיון של הזכר הבוגר כאינפנטיל נצחי (למשל בסרטיהם של וויל פארל וג'אד אפאטו). אך בעוד הקומדיה האמריקנית מתבססת על העימות בין האינפנטיל והחברה, כאן המימד הרגרסיבי מוצג ללא כל מימד ביקורתי כסוג של שחרור מבורך לגיבור, וסוג של קיום חברתי חלופי שאיתו מוזמן הקהל להזדהות.

 

להדחיק את האחר

האם כל זה מספיק כדי להסביר את הצלחתו הכבירה של הסרט? יתכן, אך נדמה לי שיש גם מימד נוסף שעצם ההכרה בו היא פרובוקטיבית ואותו אכנה "אפקט אמלי". ב"אמלי", סרטו המצליח של ז'אן פייר ז'נה מ-2001, אזור מונמארטר הוצג בגרסה שמחקה את הסימנים לגלי ההגירה ששינו את תמהיל האוכלוסייה הצרפתית. כתובות גראפיטי נמחקו, ורק בדמות אחת (הירקן הצעיר) ניכר מוצאה ה"אחר". "אמילי" זכה לביקורת על משמעותו הפוליטית של תהליך ייפוי זה.


לאן נעלמו המהגרים?

 

ב"ברוכים הבאים לצפון" קל לבטא פנטזיה זו של צרפת מסורתית ואחרת, של קהילה "קלאסית" בעלת זהות מגובשת, מבלי להזדקק לשימוש מופגן באמצעי

מחיקה מלאכותיים. יתכן שגם זה תרם לעונג של הקהל.

 

אם נקבל טענה זו הרי שנהיה מוכרחים להכיר גם באירוניה שבה פנטזיה זו מובאת לקהל באמצעות נציגים מובהקים של האחרות הנשללת. דני בון הוא "אחר" לא רק כי נולד בצפון צרפת אלא גם בגלל שאביו היגר מאלג'יריה (וב-2002 בון גם התגייר). קאד מראד, השחקן הראשי שבאמצעות דמותו אנו חווים את החיבור לפנטזיה זו, הוא מוסלמי שנולד באלג'יר והיגר לצרפת. מעניין לחשוב על הצלחת הסרט כווריאציה צרפתית של הדפוס שבו היהודים לא רק הקימו את תעשיית הקולנוע ההוליוודית אלא גם ייצרו עבור האמריקאים את הפנטזיות שלהם לגבי מדינתם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בון. מגשים להם פנטזיה נקייה
צילום: Gettyimages Imagebank
לאתר ההטבות
מומלצים