"לה פמיליה": המשפחה שלכם מצחיקה יותר

באחת מסצנות "לה פמיליה", הסיטקום המשפחתי החדש בכיכובו של נורמן עיסא (שהספיק כבר לפרוש ממנו במהלך הקיץ) מתאר רמי, איש משפחה בגילומו של מריאנו אידלמן, חלום חוזר, שבמרכזו דבוקים הוא ואישתו חגית (רותם אבוהב) זה לזו כמו גוש קממבר.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"הישרדות": סלבס, שיעממתם

"שטיסל 2": סדרה חילונית עם ציציות

"המדרשה": עם הפנים להוליווד  

מאוחדים לגוש גבינה הם יושבים במקרר בסופרמרקט, כשלידם זוג נוסף שאוחד לכדי גוש גאודה, וזוג אחר שהיה לקשקבל. מדי פעם מדי מגיח גוש פסטרמות שהתבלבל בדרכו אל מקרר הנקניקים שמאחורי הלחם, ומעבר לכך - לא הרבה. "ככה, כלום. לא עושים כלום", מתאר רמי את הזיית הלקטוז הנשנית שלו, ומוסיף "כלום, חלום חלבי כזה".

זה דווקא מצחיק באופן מסוים - אבל לא כגאג מוצלח חלילה, בסדרה קומית שכל מהותה היא סחיטת גיחוכים עייפים מאלו מאיתנו שבחרו לסיים את סוף השבוע בהתפחלצות מול מסך טלוויזיה על פני יציאה לבילוי מוצ"ש או הפגנה נגד מתווה הגז, נניח. חלום הגבינה של רמי מצחיק מפני שמבלי להתכוון לכך, הוא מסכם את חווית הצפייה ב"לה פמיליה" (שבת, 22:20, ערוץ 10), שקשה להגיד עליה דברים רעים או טובים.  

עבור מי שפספס, נספר כי סיטקום המשפחה הלא מתפקדת החדש של ערוץ 10 עוקב אחר הזוג הבורגני רמי וחגית בפגישותיהם השבועיות עם מטפלם הזוגי (עיסא, נטול הלאום הפעם - בניגוד מעניין לדמותו ב"עבודה ערבית", שגם בה שיחק לצד אידלמן). בעודנו מנסים לנתח את יחסיהם של השניים, נחשפים המטפל ואנחנו להווי היומיום במשפחה בת חמש הנפשות, בעיקר באמצעות פלשבקים אל אנקדוטות מחיי נישואין - שלא פוסחות על אף קלישאה מספר הקלישאות של הבורגנות.

אובדן תשוקה, משחקי תפקידים, ילדים בעייתיים, נשים בדיאטה, גברים ללא חלוקת קשב וזוג חברים שיזכיר שתמיד יש פתטי יותר. לא משהו שלא ראינו בערך מיליון פעם לפני כן. הדוגמה הראשונה שקופצת לראש של כותב שורות אלו היא "כאן גרים בכיף" בכיכובם של גיא לואל ונתי קלוגר, שגם היא חרף חביבותה, לא הותירה חותם כלשהו בדברי ימי הסיטקום הישראלי. לא ש"לה פמיליה" (מדהים שסדרה פרווה כל כך התהדרה בשם כה טעון) לא פוגעת פה ושם או כתובה רע. היא לא, ולזכותה ייאמר שגם בין נושא שחוק למשנהו היא מצליחה לעורר פה ושם חיוכים, בעיקר בזכות וואן ליינרים המשובצים בגוף המערכונים.

(צילום: טל שחר)

אבל קשה לצפות מהצופה הישראלי, זה שבדיוק סגר שעה עם ההומור המושחז ונטול המעצורים של אודי כגן ב"גב האומה", זה שידע זוגיות טלוויזיונית לא מתפקדת בדמות זו של פג ואל באנדי, להגיב לאוסף המערכונים מחוברי התמה הללו שבמרכזם זוג שמזכיר להם, נו, את עצמם בסופו של דבר. ישראל 2015, על שלל פולמוסיה ורבדיה, צורכת כבר לא מעט שנים תוכן טלוויזיוני קיצוני, אגרסיבי, שמעמיד אותה מול שאלות קשות ומעמת אותה עם שלל הקונפליקטים שמרכיבים את ההוויה הישראלית.

נורמן עיסא כבר הוכיח בעבר כי יש דרך לייצר חומרים קומיים חריפים ומדויקים גם מהטרגדיה שהיא המציאות היומיומית פה. ב"לה פמיליה", חרף הבדיחות החביבות והשחקנים המצוינים (אגב, לרותם אבוהב לא נמאס לשחק את אותה דמות עממית וצווחנית בכל וריאציה אפשרית?) - נראה שהוא בחר הפעם לוותר על חומרי הגלם הסוציו-פוליטיים שמרכיבים לא אחת את היצירה שלו - או זו שהוא בוחר לקחת בה חלק כמו במקרה זה, ובמקום זאת להתמקד במרכיבים קלים לעיכול שיש בכל בית במידה מסוימת.

לגבי אלמנט הטיפול הזוגי שאמור להוות סיפור מסגרת לסדרה, ובכן, כבר ראינו טיפול זוגי פרוע ושנון יותר, בדמות זו של הזוג מליסה וארי גולד ב"הפמליה". שם, לפחות, יש קצת אקשן, דמויות ססגוניות, שחקני איי ליסט הוליוודיים וסיטואציות אבסורדיות שיכולות לקרות רק לזוג ששגרת יומו מתנהלת בין נופיה הבלתי שגרתיים של הוליווד המטורללת. חגית ורמי, לעומת זאת, לא עושים יותר מלהצביע על פאקים יומיומיים שמוכרים לכולנו יותר מדי, ולא מוסיפים עליהם קמצוץ אמירה. בלי הרכיבים הנכונים ליצור קומדיה פלפלית על שחיקת מעמד הביניים או סאטירה חריפה על ריקבון מוסד הנישואים, נשארנו עם לא יותר מגבינה. לבנה, חלבית כזאת, אתם יודעים.