4 במרץ 2009 בשעה 11:00

ביקורת #1: השומרים – ווצ'מן

"השומרים" הוא סרט מוצלח ביותר, ולא בזכות מלאכת מחשבת מקורית במיוחד. הסרט כל כך זהה לרומן הגרפי ('קומיקס' בשפה עממית) שלא ברור מדוע חתומים עליו שני תסריטאים: דיויד הייטר ("אקס מן 2") ואלכס טסי (סרט ביכורים לקולנוע). טביעת האפקטים הויזואלים שהביא איתו הבמאי זאק סניידר מעיבוד הרומן הגרפי הקודם שעשה לקולנוע ("300") היא החותם הסופי שהיה כנראה זקוק לו העיבוד מהמצויר למוחשי, והתוצאה מצוינת.

חרף הסטיות לקיצון שביצע סניידר עם אופיין של כמה מהדמויות בסרט, הנאמנות של "השומרים" למקור היא ברמת המילים הנאמרות בדיאלוגים והמונולוגים בסרט. זו כלל וכלל איננה החלטה תמוהה. הרומן הגרפי עליו מבוסס הסרט, "ווצ'מן" (Watchmen), זכה לראשונה – ולאחרונה, עבור רומנים גרפים – בפרס הוגו היוקרתי למדע בדיוני ולפנטסיה (בשנת 1988). אנקדוטה מעניינת היא שאותו רומן גרפי אפל יצא באותה השנה עם הרומן הגרפי "באטמן: האביר האפל" שסימן את המהפך בהסתכלות על באטמן והפך אותו לדמות המבהילה והמורכבת שראינו גלגול שלה ב"האביר האפל" הקולנועי.

"השומרים" מספר על חבורת גיבורים שפרשו ונאלצים להתמודד עם עברם ההירואי שחשבו שהשאירו מאחור כאשר אחד מהחבורה נרצח. הגיבור המפחיד והמיסתורי מכולם, רורשאך (ג'קי ארלי היילי), מתחיל לחקור את מותו הפתאומי של חברו אדי "הקומיקאי" בלייק (ג'פרי דין מורגן במשחק שונה ומצוין). רורשאך מזהיר את אנשי החבורה שלו לשעבר, ומתניע אקספוזיציה עמוקה ומהפנטת של הקומיקאי והחבורה.

הירצחו של הקומיקאי מתרחש בשנת 1985 במציאות קצת שונה שבה ריצ'ארד ניקסון נבחר לקדנציה שלישית בנשיאות ארה"ב, והזו מנהלת מאבק פסיבי אך עיקש מול רוסיה שעשוי להביא את אחת מהן להטיל פצצה גרעינית שתשמיד כמות אוכלוסיה אדירת מימדים. לאט לאט מסתבכים העניינים והרקע מתחיל להשתלב ברצח.

הדמות המוקצנת ביותר היא של הקומיקאי, שמוצג לאורך מרבית הסרט כאדם רע מן השורש – כאילו כדי להאדיר את עוצמת הלבטים שבהם יתחבט הצופה כאשר יחשפו בפניו כל הפרטים הנוגעים לקומיקאי. המקור מקשה יותר לגבש דעה חד-משמעית לגביו, כאשר בו הדמות מוצגת כמתונה יותר לפרקים. עם זאת, התפקיד המחודש עושה לג'פרי דין מורגן רק טוב, ובמשחק משכנע ומצוין הוא מצליח לברוח מתדמית הגבר השרמנטי שדבקה בו בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הסדרה "האנטומיה של גריי".

מיילין אקרמן, שפסגת הקריירה שלה כנראה הגיעה כשחשפה את שדיה ב"הרולד וקומאר", מצליחה להשתלב נהדר בתפקיד לורי ג'ופזסיק הידועה בתור "סילק ספקטרה" (מחליפת אימה באותו תפקיד). אקרמן מביאה איתה חביבות של פוני מעל המצח, ועם זאת גם כנות ואמינות שנדרש ממנה רבות בתפקיד. גם שאר השחקנים בסרט טובים למדי בתפקידיהם – אך עבודת הליהוק המשונה שבחרה את מתיו גוד הכחוש להיכנס לנעליים השרירניות של גיבור בבגדים צמודים איננה ברורה לי. גוד לא מזיק ביכולות המשחק שלו, אך חסר המראה נכון שהופיע במקור כגבר מנופח ושרירי שראוי לאופי המיוחד של הדמות.

עם תקציב כמעט מוכפל שזכה לו הפעם סניידר (טוב, הפעם צריך ליצור רחפת ממוחשבת, לא רק גדודי אנשים), האפקטים של "300" שהועתקו גם ל"השומרים" נראים טוב מאד וחשוב מכך: מופיעים במקומות הנכונים. סניידר החכים להבין שסודו של "ווצ'מן" המקור הוא בעלילה ובמורכבות הדמויות ולא בצורה שבה הם מצילים את היום. ליצור את הרחפת המיוחדת שלהם היא דבר מאד נחמד, אבל קטעי הפעולה בסרט הם מועטים ומבליחים רק כאתנחתא מדיונים עמוקים בין הדמויות.

לרגעים הנכונים של צילום ואפקטים מצטרפת גם מוסיקה הולמת בניצוחו של טיילר בייטס, שעבד עם סניידר גם בשני סרטיו הקודמים. משעשעת במיוחד לחובבי הקולנוע היא סצינה מסוימת של תקיפה בויאטנם בה מופיעים גם הגיבורים וברקע מתנגנת לה המנגינה המפורסמת של וגנר, "Ride with the Valkyries", שהופיעה בסצינה דומה גם ב"אפוקליפסה עכשיו". "השומרים" הוא סרט מענין, אפל ואפלולי, ופשוט מומלץ למרות שהוקצן מעט במקומות לא-תמיד מתאימים.

דירוג: