אמא של ולנטינה (2008)

שלושה אלמנטים דרמטיים בחברה הישראלית: טראומת השואה, משמעות קבלת הזר, והתמודדות עם הזקנה.

מערכת יחסים הנרקמת בין פולה, ניצולת שואה המתגוררת לבדה לבין ולנטינה, נערה פולניה המגיעה לטפל בה. המפגש עם המטפלת, ששמה זהה לשם נערה נוצרייה שהייתה חברתה בימי ילדותה בפולין, מעורר אצל פולה זיכרונות אותם הדחיקה מתקופת השואה. היא חושפת את עולמה וחוויותיה מהעבר בפני ולנטינה ומפתחת בה תלות עצומה.

בנה היחיד, שלמה, מקנא לקשר ומנסה להרחיק את אימו מהמטפלת הצעירה. הוא חושף מעשים מפוקפקים של הנערה, אך פולה הרואה בולנטינה נפש תאומה שלה, מתעלמת, והאובססיה רק הולכת ומתעצמת. הזיכרונות מכים בה במלוא עוצמתם ואט אט נראה כי היא מאבדת את שפיותה. פולה נצמדת לנערה כל שעות היממה, ואינה מרפה ממנה לרגע. ולנטינה המבוהלת מבקשת לעזוב, אך פולה מנסה להיאחז בה בכל מחיר.

ערב עזיבתה של הנערה מארגנת פולה ארוחת פרדה בה נחשפת האינטימיות בין השתיים ושותפות הגורל.