הבמה החשמלית (2008)

הבמה החשמלית הייתה מהבולטות בלהקות הרוק הישראלי של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, וללא ספק להקת הקצב הגדולה ביותר שבאה מירושלים. תהילתה באה לה בעיקר בגלל שלמה מזרחי, גיטריסט הלהקה, שכונה "הנדריקס הישראלי" בשל נגינתו המיומנת ורבת הפעלולים". יואב קוטנר.

הבמה החשמלית מסמלת תופעה חברתית ותקווה גדולה. ירושלים של סוף שנות השישים הייתה עיר באופוריה. אחרי המלחמה היא הפכה תוך שנתיים מעיר מתה לעיר תוססת ומלאת חיים. הייתה אז אופטימיות שלא קיימת היום. המוזיקה הייתה ביטוי של התקופה, חלק איטגרלי מהסצנה החברתית . מעיר-קצה פרובנציאלית, המנותקת מהעשייה התרבותית והאומנותית, היא הפכה למוקד של יצירה ומחאה. "סן פרנסיסקו של המזרח התיכון".

הסטודנטים האמריקנים מגודלי השיער שהגיעו לעיר הביאו איתם את הסממנים ואת הרוח הליברלית והמרדנית שביטויה היה בהתנגדות למלחמת וייטנאם. כולם בעטו בנורמות השמרניות שפילגו בין ילדי השכונות לילדי האליטה. הייתה תחושה שמתחוללים שינויים, שתפיסות עולם נשברות. בהופעה של "הבמה החשמלית" בירושלים, עלה כוכבי שמש, משכונת מוסררה לבמה, לקח את המיקרופון והזמין את הקהל להפגנה של הפנתרים השחורים.

ב-18 במאי 1971 הגיעו יותר מ-5,000 איש לכיכר ציון כדי להשתתף בהפגנת ענק של "הפנתרים השחורים" נגד הקיפוח החברתי. התגובה של המשטרה הייתה בהתאם. בהוראה ישירה של ראש הממשלה, גולדה מאיר, פיזרו כוחות משטרה גדולים בכוח את ההפגנה של "הבחורים הלא נחמדים", כפי שכינתה אותם. במהומות נעצרו ונפצעו עשרות. המפגינים, מצדם, לא נותרו חייבים וניפצו כל זגוגית שנקרתה בדרכם.

הזעם הגדול נע לפי קצב הרוקנרול שהכתיבה להקה מופלאה אחת, "הבמה החשמלית", שנגניה היו ילדי השכונות. שלמה מזרחי (גיטרה), אלי טובול (תופים), שלום בן יקר (גיטרה בס) ודובי אלדמע (שירה).

הרוקנרול היה לא רק תחליף למוזיקה המזרחית ששמעו בבית ושהייתה בלתי מקובלת בתקופת ההגמוניה של הלהקות הצבאיות, אלא גם כלי ביטוי לזעקה שהכילו בתוכם, מרחב שאליו יכלו לשאוף ואופק לחלום עליו. המוזיקה הייתה המדיום, והמדיום היה הבשורה: חופש מדיכוי כלכלי וחברתי, מגזענות, ממסורת, מלאומיות ומהנהגה פוליטית מעופשת.

סרט זה מספר את סיפורם של שלמה מזרחי ולהקת "הבמה החשמלית". ועוד הפתעות שלא כדאי לגלות אותן עכשיו.

סיפורם הוא גם סיפורה של תקופה קצרה וחד-פעמית, בירושלים, בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים.

תקופה שבה ידעה ישראל תום, אופטימיות, ובה גם החלו המהפכות החברתיות שהגיעו לשיאן כמה שנים מאוחר יותר.