מוסטאר הלוך ושוב (2011)

שנה לאחר שיובל בן ה- 17 עוזב את הבית ונוסע ללמוד בתיכון הבינלאומי במוסטאר יוצא אביו, בימאי הסרט, להתבונן בו, בחבריו ובעיר המסוכסכת אליה בחר להתרחק. במהלך המסע למוסטאר וחזרה נפרשות מערכות יחסים בין יובל לאביו, לחבריו הישראלים הנמצאים שם לצידו ולנאוס, חברתו מספרד. ברקע, הלימודים בבית ספר בינלאומי הממוקם על מה שהיה קו החזית בין הקרואטים לבוסניאקים בעיר מוסטאר שבבוסניה-הרצגובינה, עיר שפצעיה לא הגלידו מאז מלחמת האזרחים שהסתיימה ב- 1995. על אף המרחק מהבית, הפרידה דווקא מקרבת בין האב לבנו בסדרה של שיחות על מה שביניהם – ועל המצב. שלושת הביקורים של דוד במוסטאר חושפים כנות, בגרות ופתיחות למרות נוכחות המצלמה. קטעי וידאו מהילדות של יובל, המלווים תהליך בניית מערכת יחסים בוגרת בין האב לבנו, מעלים חיוך לצד רגעים שבהם יובל אינו חוסך בביקורת: "פיתוח אינטימיות מאד מתסכל וקשה דרך המצלמה.. למרות שאני רגיל לזה מגיל צעיר". יובל חולק את חדרו בקולג' עם סלאם, ערבי-ישראלי מהכפר עראבה בגליל. הם חברים טובים אבל זו לא חברות המסתירה את ניגודי ההשקפה ביניהם. סלאם, שופע חן, מצליח לכבוש את לבבות כולם, כולל בנות הקולג': "גבר שעשה 10 נשים בשנתיים זה לא רע...". לא מפתיע שיובל מגיש לו קוביית סוכר למיטה, בבוקר של אחרי ויכוח קשה שבו יובל מעמת את סאלם עם שאלות על תחושת השייכות שלו בעוד שסלאם מספר על חייו כאזרח סוג ב' בישראל. סיפור האהבה של יובל לנאוס כובש והפרידה כואבת - הם יודעים שאין להם לאן להמשיך, בגלל הגיוס הקרוב לצה"ל. על רקע המלחמה בעזה ('עופרת יצוקה') יובל מעלה חשש שלמדינת ישראל של היום אין מטרות שהוא יכול להזדהות איתן: "לא האמנתי בשום דבר שעשו שם בעזה. זה הכל נראה לי כמו בלוף אחד גדול, בשביל להראות כמה גדול יש לנו..." בסופו של המסע, מבין דוד ויבין כל צופה שהשנתיים האינטנסיביות של יובל במוסטאר, בהם ניהל את חייו בצורה עצמאית, היו הכנה טובה לחיים בוגרים בעלי משמעות ועניין.