חיותה וברל - כרזה

חיותה וברל (2012)

Epilogue

ישראל  ·  דרמה  ·  שעה ו-33 דקות
-
מדד אידיבי של ביקורות ישראליות

אין מספיק ביקורות

4.9
71 מצביעים
גולשי אידיבי
ומה דעתכם?
" קשה להתעלם מההישג האמנותי הכביר שעומד בבסיס "חיותה וברל" קראו הכל דף ביקורת ותגובות
(21.09.12)
* * * * *
" רבקה גור ויוסף כרמון נוגעים ללב בתפקיד זוג קשישים רומנטיקנים, שמדינת ישראל שכחה אותם. סרט כואב, רגיש ולירי, והישג יפה לבמאי והתסריטאי עמיר מנור על סרטו הראשון קראו הכל דף ביקורת ותגובות

תקציר

#תקציר מורחב
יום בחייהם של זוג קשישים בני 80, חלוצים בדימוס ורומנטיקנים מסורים, שמתקשים להסתגל לזמנים המודרניים ולשינויים החברתיים המקיפים אותם.
פרטי התקציר #עוד קוים סיפוריים
יום בחייהם של זוג קשישים תל אביבי, החש אבוד בעיר בה חי את מרבית חייו, וכעת עומד חסרי אונים מול הניכור המודרני, בעיר החוגגת בקביעות את עולם הצעירים והחדש.
יום בחיים, שהוא מאבק תמידי בין הרצון לשמור על כבוד, חלומות ואידאולוגיה שליוותה אותם כל השנים, לבין הנזקקות והצורך התמידי בסיוע
הקשיים הגופניים, הכלכליים ובעיקר הרצון להרגיש עדיין רלוונטיים בחברה, שהם חשים כי היא חבה להם את קיומה, הם שמניעים את גיבורי הסרט,
חושפים גם את האדישות של הסובבים אותם וגם את האנושיות והחמלה של הסביבה המתבטאים במחוות קטנות בהן הם נתקלים במהלך היום, מחוות שדומה שיכולות להפיח את ערך החיים ולהעלות חיוך ברגעים קשים.
יום בחיים, המתחיל בביקור של נציגת הביטוח הלאומי, נמשך בבית המרקחת, בסרט קולנוע, בהאזנה לתוכנית רדיו, בשיחת טלפון עם הבן והנכד החיים בחו"ל, ומסתיימת בריקוד אחרון ומשולש פיצה.

ז'אנר:
מידע לצופים
מידע לחוקרים ולמקצוענים
שמות נוספים:
Hayoota and Berl
הפצה בישראל:
הפצה רשמית
בכורה בבתי הקולנוע: 20.09.2012
בכורה בטלויזיה: 24.01.2014
זמן ריצה:
93 דקות (שעה ו-33 דקות)
צבע:
צבע

חברות מעורבות


בימוי
תסריט
הפקה
הפקה בפועל

כל השחקנים וצוות ההפקה »

תגובות וביקורות גולשים

שתפו את גולשי אידיבי בדעתכם על הסרט העלילתי, כתבו ביקורת, שאלו שאלות, ודונו ברעיונות שראיתם על המסך.

מציג 2 תגובות

נחום
נחום (ב-07.10.2012)
סרט מרגש מבריק וחשוב. הצילום מדהים. המשחק מרתק והדמויות כתובות היטב.
שלמה מ.
שלמה מ. (ב-23.09.2012)
סרט מאכזב ובוסרי.
טיפול שטחי בבעייה כאובה ורלבנטית. נכון שקשה להיות זקן במדינת ישראל, אבל כאן דוחסים את כל העצב והייאוש ליממה אחת עם כמה הבלחות מקוריות ובעיקר שוטים ארוכים ומשעממים. הסרט עשוי כאילו לקחו תקליט ישן של 78 ומנגנים אותו בפטיפון של 33 - Slow motion בתנועה פלגמטית ומתמשכת... פשוט מעיק. איפיון הדמויות פלקטי ושטחי. מה אנחנו יודעים על האשה? היו לה חיים לפני היום האחרון הזה? למה צריך לבחור בפתרון של התאבדות?...
פס הקול לא טוב ולעתים לא ניתן להבין מה השחקנים אומרים.
גם אם אפשר לפרגן לשחקנים (בעיקר ליוסף כרמון)... התסריט השטוח והצילום העייף והאיטי מוחקים את הרושם ומשאירים אותך עם תחושה קשה של פספוס.

הוספת ביקורת / תגובה / שאלה על הסרט העלילתי

ידוע לכם על שגיאות בעמוד זה? אתם בעלי הזכויות על כותר זה וברצונכם להעשיר את עמוד זה? באפשרותכם לעזור ולשפר את אידיבי באמצעות עריכת עמוד זה, בחינם ובקלות: לחצו על הכפתור מימין.