"דון ג'ון". סקרלט ג'והנסון, ג'וזף גורדון-לויט.
אחד מתפקידיו הזכורים ביותר של ג'וזף גורדון-לוויט היה ב-"500 ימים עם סאמר". שם הוא שיחק את הגיבור הביישן שמנהל מערכת יחסים הפכפכה עם בחורה בה הוא מתאהב ממבט ראשון. גורדון-לוויט שבעשרים שנה האחרונות מגלם לרוב ואריאציות של אותו בחור ביישן (אפילו כשהוא משחק רוצח שכיר כמו ב"לופר") ממשיך לעבד את הדמות בסרט הראשון אותו ביים וכתב "דון ג'ון". הפעם הוא מציג את גרסת הערס האיטלקי מ"ג'רזי שור". במקום בל אנד סבסטיאן יש את מארקי מארק. במקום זואי דשנאל הוא מתאהב בסקרלט ג'והנסון.
לוויט מגלם את ג'ון, צעיר ממשפחה איטלקית מסורתית מניו ג'רזי, שהטמיע את הערכים שלה בחייו. הדברים החשובים עבורו הם המשפחה, הבית, הרכב שלו, החברים שלו, הכנסייה, הבנות שלו והפורנו שלו. כן, גם הפורנו הוא ערך בעולמנו. ג'ון המתפרנס מעסקי השירותים (קרי ברמן) נהנה משגרה של ארוחות משפחתיות ביום ראשון מול הטלוויזיה כולל ריבים עם האב (טוני דנצה) מצד אחד, ולשמוע את תלונות האם על כך שהוא לא מביא לה נכדים ואחות שהיא גרסה נשית לסיילנט בוב. את מהלך יומו הוא מעביר בבילוי עם חבריו, סקס מזדמן עם בחורה תורנית, טיפוח הגוף והבית.
הכול משתנה כשהוא מתאהב במבט ראשון בברברה: פרחה מקומית שלא מוכנה לתת לו עד שלא יראה שהוא רציני. ורציני פירושו הכול: מפגשים עם החברים המשותפים, ארוחות עם ההורים, קניות ביחד ואפילו לקחת קורסי ערב במכללה.
למען ברברה, ג'ון מוכן לעשות כמעט הכול, כי בכל זאת, סקרלט ג'והנסון, אבל יש דבר אחד שהוא לא ייוותר עליו: הפורנוגרפיה שלו. ככה זה עם התמכרויות, איכשהו הם נראים לנו מאד רציונאליים, גם אם זה אומר להפסיד את סקרלט ג'והנסון. ברברה גורמת לו לבחון את עצמו ואת הערכים שהנחו אותו, ולמעשה להתחיל תהליך התבגרות מאוחר.
כאמור זהו ניסיון הבימוי הראשון של לוויט שמפגין מיומנות מאחורי המצלמה כשהוא בוחר להתאים את סגנון הסרט לאופי של הדמות הראשית והסגנון משתנה איתו. כמובן שהנקודה החזקה היא השחקנים, שכג'והנסון מעצבנת בצורה יוצאת דופן; טוני דנצה נותן לנו הצצה 20 שנה קדימה לחייו של טוני מיסלי במערכת יחסים עם אנג'לה. וכמובן לוויט עצמו, שמראה שהוא אחד השחקנים המוכשרים בדורו, שגם אחרי עשרים שנה באור הזרקורים הוא לא מתעייף.
"דון ג'ון". ג'וזף גורדון-לויט, טוני דנזה.
הבעיה העיקרית בסרט היא לא החליט מה הוא: בתור קומדיה אין בו מספיק בדיחות. בתור דרמה, הקונפליקטים לא מטופלים בו בצורה מעמיקה. דווקא נקודת המוצא של הסרט מעניינת: גברים חיים בסרט פורנוגרפי ונשים בסרט רומנטי. לא זה ולא זה משקף את המציאות. אבל במקום לעמת את שתי נקודות המוצא הכול כך מנוגדות הללו, וליצור פיצוץ וחיכוך בלתי נגמר, הסרט מתייחס אל כך בקלות ראש ומשאיר אותנו לא מסופקים.
אין סיבה שכמו שחקנים אחרים, לוויט יטפח קריירת בימוי במקביל לקריירת משחק, ועם נקודת התחלה מעניינת יש למה לצפות.
דירוג: 
