מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מסרטים, ולשירים חלק גדול בביסוס אווירה של קטע ומשמשים לעתים קרובות כרקע למונטז' – רצף של קטעים חסרי דיאלוג. שירים יכולים להיות חלק אינטגרלי מסרט, לא רק בסרטים מוסיקליים.
בימינו כמעט לא נכתבים שירים מקוריים לסרטים כי מעדיפים להשתמש בשירים מפורסמים, או בגרסאות כיסוי לשירים מוכרים. קווין סמית' סיפר שקניית הזכויות לשירים לסרטו הראשון "מוכרים בלבד" עלתה יותר מתקציב צילום הסרט.
הנה רשימה של 13 שירים שלא נכתבו במיוחד בשביל הסרטים אלא הופיעו בסרט והתפרסמו בזכות הסרט. לפעמים השיר "התגלה", ולפעמים מדובר רק בגילוי מחדש. בחלק מהמקרים השירים הפכו להיות מזוהים עם הסרט כמעט כמו נכתבו בשבילו.
בשבוע הבא: סרטים שבהם יש גרסאות כיסוי מצליחות לשירים, לפעמים יותר מהשיר המקורי.
השוטר המחלים מפציעה ג'ון בוק (הריסון פורד) ורייצ'ל (קלי מקגיליס) מכת האיימיש רוקדים יחד באורווה שבה מוחבאת המכונית שלו לצלילי Wonderful World שמוכר יותר במילים שלו: Don't know much about history. סם קוק ביצע את השיר במקור, בסרט נשמעת גרסתו של גרג צ'פמן.
הבמאי הותיק אייבן רייטמן ("מכסחי השדים") מתכנן לחזור אל מאחורי המצלמה כבר בחודש מאי, עם קומדיה רומנטית בכיכובם של נטלי פורטמן ואשטון קוצ'ר. הסרט נקרא כרגע "ידידים עם הטבות" (ש.ל.ר, Friends With Benefits), ורייטמן יתבסס על תסריט מאת אליזבת' מריוות'ר, שזהו פרויקט הביכורים שלה לקולנוע.
פרטי העלילה המדויקים לא נמסרו, אך ידוע כי העלילה נסובה סביב הקלות בה גברים ונשים מצליחים לקשור עצמם ביחסים מיניים, אך כשהרגש נכנס לתמונה, העניינים כבר לא כל כך פשוטים.
"אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון הוא פשוט סרט מדהים ואין שום דרך אחרת להגדיר אותו. ברטון סוחף אותנו לחוויה הכי מהנה וכייפית שתוכלו למצוא בבתי הקולנוע והוא ניחן בכל הנתונים שיעזרו לו לגבור על "אווטאר" של ג'יימס קמרון, בעיקר משום שהוא מציג את אחד הסיפורים האהובים בהיסטוריה. העולם של לואיס קרול מעולם לא נראה כה מהפנט, מרשים, אפל וקסום. היכולות של ברטון לעורר בסיפור הילדות האלמותי הזה את היופי שימשוך את הצופה אל המסך כך שיחוש במלוא מובן המילה את חוויותיה של אליס עצמה. היופי המופלא של הסרט מתבטא במחוות הומוריסטיות וגרוטסקית ממיטב המסורת הברטונית ואליס הופכת כאן לדמות האאוטסיידרית, שכל כך מאפיינת את אופיו ויחודו של אחד הבמאים החשובים של השנים האחרונות.
טים ברטון הוא בהחלט תופעה קולנועית. בשנים האחרונות התעוררה מגמה שביקרה את הבמאי על כך שסרטיו איבדו את היכולת לרגש והפכו למיצג וויזואלי יפה בלי יותר מדי תוכן. למען הסר כל ספק, אני בהחלט רואה את עצמי כחלק מהמחנה שרואה בברטון את אחד הבמאים החשובים ביותר כיום ועדיין כל סרט שלו הוא בגדר אירוע מרגש לא פחות מהשקה של כל חנות H&M בעזריאלי. ברטון התחיל את הקריירה שלו כאנימטור בחברת "דיסני". תוכלו לראות את הקרדיט הראשון שלו בסרט המצויר "השועל והכלבלב" שגורם לי לבכות גם היום. במובן מסוים המזל שיחק לברטון ואנשי דיסני איפשרו לו גם לעבוד גם על פרויקטים עצמאיים משלו וכך נוצר בין היתר סרט האנימציה הקצר שהפך לסרט קאלט "וינסנט" (יוטיוב).
רטרוספקטיבה לג'וזפה טורנטורה
21.3-1.4 סינמטקים תל אביב, חיפה וירושלים
ג'וספה טורנטורה הוא אחד מהבמאים הסיציליאנים הבולטים ביותר, והוא יגיע ארצה לכבוד הקרנת סרטו האחרון, "באריה", ב-21.3 בסינמטק תל אביב, ב-22.3 בסינמטק חיפה, וב-23.3 בסינמטק ירושלים. בין סרטיו הבלתי נשכחים שגם יוקרנו ברטרוספקטיבה, אפשר למצוא גם את "סינמה פרדיסו" ואת "כולם בסדר", שפירוט עליו יופיע בהמשך.
סרטים מומלצים
"מותק של חיים" (1991)
שני הסרטים הטובים ביותר של מייק לי הם "מותק של חיים" ו"סודות ושקרים" (לטעמי, כמובן). כמו בכל סרט של לי, צוות השחקנים משובח, ועם רובם עבד שוב לאחר מכן: ג'ים ברודבנט ("טופסי טורווי", "ורה דרייק" וגם בסרטו החדש של מייק לי "עוד שנה"), אליסון סטדמן ("טופסי טורווי"; ואשתו לשעבר של מייק לי), ג'ין הורוקס, טימות'י ספול ("סודות ושקרים") ודיויד ת'וליס ("עירום").
יואן מק'גרגור (מימין) עם פירס ברוסנן. מתוך סופר הצללים.
"סופר הצללים" של רומן פולנסקי מייצר הנאה צרופה מכל רגע ורגע. הוא משלב בצורה נפלאה יסודות של קולנוע היצ'קוקני עם הרבה מאד הומור, מודעות עצמית ואף מייצר מתח מלאכותי בדיוק כמו הפוליטקאים של ימינו, שדואגים אך ורק לאינטרס האישי שלהם. בניגוד לסרטיו הקודמים, יש תחושה שהפעם פולנסקי הרגיש הרבה יותר נינוח במהלך העשיה, הרשה לעצמו להשתולל עם הקלישאות ואף מצא לנכון להתייחס בצורה משעשעת פה ושם גם לסרטים שלו עצמו.
רומן פולנסקי הוא אחד הבמאים המעניינים ביותר ולא בגלל הסתבכותו עם החוק האמריקאי (לא אין לי שום כוונה לדון בפרשת המין שהיתה או לא היתה בביקורת הקולנועית שלי). את מועמדותו הראשונה לאוסקר הרוויח פולנסקי על סרטו "סכין במים" מ-1962. הפרסום העולמי הביא בעקבות אותו סרט את פולנסקי לעזוב את פולין מאחור והוא הגיע לצרפת. בהמשך, סרטים כגון "תינוקה של רוזמרי" מ-1968, סרט הפולחן "צ'יינה טאון" מ-1974 ו"הדייר" מ-1976 סימנו אותו כאחד הבמאים החשובים בהיסטוריה. סרטיו מלאים במאפיינים קודרים, דחוסים וסיומם הרע ומר מאפיין את הטרגדיות שעוברים גיבוריו אשר אינם מסוגלים להיחלץ מגורלם. בסרטו החדש, "סופר הצללים", פולנסקי יוצר הומאז' מובהק לאחד מאבות הקולנוע הבלתי מעורערים, אלפרד היצ'קוק. נקודת מבטו של פולנסקי כאן היא של אדם, שידע תהפוכות בחייו והשכיל להפוך אותן ליתרון למרות הכל ועל אף כל המכשולים בדרך. הסרט יצא שונה מאד מסרטיו האחרים ועם זאת מעניין בדיוק כמו כל אחד מהם.
פעם בשנה, בערך, יש בקולנוע מותחן מוצלח. בשנה שעברה היה זה "שם המשחק" עם ראסל קרואו ובן אפלק, והשנה זהו "סופר הצללים": סרט עשוי לעילא שהיה יכול להפוך לסרט טלוויזיה סטנדרטי ונשכח, ובמקום זאת, זהו סרט מתח מהוקצע בזכות רמת הפקה מהשורה הראשונה. בראש הפירמידה ניצב הבמאי רומן פולנסקי, שגם כתב את התסריט עם רוברט האריס, מחבר הספר שעליו מבוסס הסרט.
רומן פולנסקי בן ה-76, שאחראי לאחד מסרטי הבילוש הטובים ביותר אי פעם ("צ'יינה טאון"), לא מרבה לעבוד. זהו סרטו השמיני בשלושים השנים האחרונות. עשרים ושתיים שנים אחרי "פרנטיק" עם האריסון פורד, הוא חוזר כאן לסגנון ההיצ'קוקיאני. על אף כל איכויותיו של הסרט, את פרס הבימוי בפסטיבל ברלין האחרון הוא קטף בעיקר בשל הסיפור מאחורי הקלעים, שאחרי הצילומים ולפני גמר העריכה הוא נעצר בשוויץ בשל צו המעצר שהוצא על שמו בארה"ב בשנות ה-70.
RSS