חתונתה של רוזה (2020) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

נתקלתי לראשונה במונח "חתונת סולו" ביפן. זוהי תופעה בה נשים מגשימות את החלום שלהן להתחתן ולהיות "נסיכה ליום אחד". הן לובשות שמלת כלה, דואגות למכונית חתונה ולאלבום תמונות, למעט פרט אחד זעיר... החתן.
במהרה גילינו שזו תופעה בינלאומית: נשים על פני כדור הארץ כולו, כולל ספרד, לבד או בחברת משפחה ואורחים, הרגישו צורך "להתחייב" לעצמן: לדאוג לעצמן, לכבד את עצמן ובקיצור, לאהוב את עצמן, בטקס ששאל את כל המרכיבים מהמקובל, כגון נדרים, לבוש, טבעת ואפילו ירח הדבש, ללא צורך בחתן.
מאחורי הרעיון של להתחתן עם עצמך, שעשוי להישמע אבסורדי, מסתתר רעיון עמוק יותר, של מחויבות וכבוד לעצמך. כדי שאחרים יכבדו אותך, עלייך קודם כל לכבד את עצמך, וכדי להיות נאהב, אתה צריך קודם כל לאהוב את עצמך. להיות נועז מספיק כדי לקיים את המחויבות הזו לאורך חיים שלמים, "עד שהמוות יפריד בינינו". בחתונות הללו יש גם רצון לחתור נגד הזרם, לא לציית, ללמוד להגיד לא, משהו שאנחנו הנשים, בגלל התרבות שלנו וההיסטוריה שלנו, לא מתורגלות לעשות.
יש המון 'רוזות' בחיי היומיום של כולנו ולכל אחת יש איזו רוזה חבויה אי שם עמוק בתוכה. להבין מהו הדבר שאנחנו רוצים במדויק ולא לוותר עליו, הוא אחת המטרות הקשות איתן אנחנו מתמודדים בכל יום בחיינו. במרבית המקרים אנחנו לא מצליחים להגיע אליהן, אבל רוזה נחושה ומחויבת להשיג את המטרה הזו.
אני מאמינה בכל ליבי שחתונתה של רוזה הוא מסע בזמן לסרטיי הראשונים, שעסקו בסיפורים על אנשים ובחנו את מערכות היחסים שלהם עם עצמם ועם הסביבה שלהם. סרטים בהם רציתי להגיע למחשבות הפנימיות על חיים נורמליים, על הדברים שמשפיעים על כולנו, עם הומור רב ובתחושה של שלמות. (מאת יחסי ציבור)