מישהו שומע אותי (2021) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

רצתי לעשות את הסרט הזה אחרי עבודה על דרמות וסרטי מתח. לצור קומדיה רומנטית. ולמה הנושא הזה, תהליך איבוד השמיעה. ובכן הילדים שלי הפנו אותי לכך שהנושא הזה נמצא מתחת לאף. אני שומע הרבה פחות. לא חשבתי שאירוע מחיי יכול להיות נושא לסרט. בתחילה נרתעתי, אבל אחרי שקראתי את ספרו של דויד לודג', הסופר הבריטי, "גזר דין חרשות". הגעתי למסקנה שעלי לעשות את זה. התרשמתי מן הדרך שהוא העביר את תחושותיו כשהוא החל לאבד שמיעה. העניין היה למצוא את הסיפור שלא יוביל לסוג של מחקר רפואי על הטיפול בבעיה.
הסיפור שלי קיבל תפנית בזמן הכתיבה לסוג של קומדיה רומנטית. אני לא לגמרי מבין מה המשמעות של זה בימינו, אני יכול לומר שהסרט שלי הוא קומדיה על דייטים.

הסיטואציה שאנשים שמאבדים את השמיעה נמצאים בה, היא כל כך קשה שלא יכולתי למצוא דרך אחרת לספר את הסיפור. לצחוק ממוגבלות בגלל שמיעה, אין לי בעייה עם זה, זה הופיע בתיאטרון עוד מימי קדם ותמיד בצורה קומית. אנחנו מתקשים יותר לצחוק כשמנסים לעשות צחוק מלקות ראייה.
כמו בסצינה שהוא מוציא מן הארון את הלקות שלו וכולם מבינים וממשיכים הלאה, ואחד אפילו אומר לו, "אני שמח לשמוע שזו הבעיה שלך יותר מאשר לו הייתי אומר לי שאתה בדיכאון".
לפני שהוא הוציא את הסיפור הוא התלבט הרבה וזה גרם לו סבל רב, אבל ברגע שהוא עשה את זה הוא גילה שכולם מקבלים את זה בטיבעיות וממשיכים הלאה.
ואז התרכזתי במפגש בין הדמות שלי ולבין האישה, סנדרין קיברלן, והבת שלה. הילדה שלא אומרת מילה מאז מותו שלא אביה. יצירת המפגש בין איש שמתחיל לא לשמוע לילדה שלא מוציאה מילה, מובילה למצבים קומיים.
עברתי בחיים מצבים מאד מצחיקים ומאד גרוטסקיים בהם לא הבנתי דברים כי לא שמעתי מה נאמר לי. לחיות בחוסר הבנה מוחלט זה יכול להיות מצחיק. השם הראשוני לסרט היה - חוסר הבנה. המוגבלות הזו יכולה לעצבן את האנשים מסביבך כי יש נטייה לבקש לחזור על מה שהאדם מולך רק עכשיו אמר לך. ויש מצבים שאתה מתעייף לשאול מה נאמר ואתה מוותר, אבל מעמיד פנים שאתה מבין מה קורה מסביב.
הסרט מתחיל בשלב של הכחשה, עובר לשלב הבושה וההסתרה, מצב שמאלץ אותו להעמיד פנים וכל המצבים הללו יוצרים סיטואצית מצחיקות. הייתי חייב לטפל במצבים האלה עד שמגיעים לשלב הקבלה. זה מעניין מבחינת הדרמטורגיה אבל זה נכון כי זה אקטואלי מן הבחינה הכרונולגית של התפתחות הדברים.
כשמתחיל השמוש במכשיר שמיעה יש תהליך לא פשוט של המוח שעליו לקבל את השינוי, עד שמגיע שלב הקבלה המוחלט.
יש בסרט מפגש בין הגבור לאמא שלו והיא אומרת לו "אביך אולי לא היה חרש, אבל הוא מעולם לא גילה ענין באף אחד".
והסרט הוא על אדם שלומד להקשיב. ברגע שהוא מגלה שיש לו לקות שמיעה. הלקות שלו מלמדת אותו להתמודד עם בעיה אחרת שלו שלא קשורה לשמיעה, חוסר היכולת שלו להכיל ולהתייחס לאנשים אחרים.
אני אישית אהבתי את השקט והתסדרתי בלי אנשים, אבל ככל שהלקות שלי גברה גילתי את הצורך להתקרב יותר ויותר. (מאת יחסי ציבור)