"אומהה". ג'ון מאג'רו.
לסרטו של קול וובלי, שהוקרן כבר בתחילת השנה שעברה בסאנדאנס, ועכשיו סוף סוף מגיע למסכים ברחבי העולם, יש כוונות טובות ומה שיותר חשוב הוא שיש לו גם מידות טובות, מהסוג שאני נוטה להעריך בסרטי קולנוע ולכן "אומהה" בעיני הוא סרט מומלץ.
הסרט נפתח בסצינה שבה מרטין האלמן (ג'ון מגארו, "5 בספטמבר"), גיבור הסרט, מעיר את שני ילדיו הקטנים אלה וצ'רלי, מוקדם בבוקר ולוקח אותם לטיול מסתורי, בלי לגלות להם את מהות אותו טיול. בטרם יציאתם, אנחנו מגלים שהבית שלהם אמור להיות מעוקל.
מרטין מבלה עם ילדיו ומפנק אותם במהלך הנסיעה, אולם בשלב מסוים הוא מוסר את הכלב שלהם במקלט מיוחד לכלבים, לצערם הרב של הילדים שלא מבינים את פשר העניין והם ממשיכים בנסיעה בלעדיו.
בהמשך הנסיעה הילדים מגלים שיעד הנסיעה הוא נברסקה באומהה, אבל מטרת הנסיעה עדיין לא ברורה. היא תתגלה ממש לקראת סיום הסרט.
אם אני מחלק את קולנוע האינדי האמריקני לשתי גישות עיקריות. הראשונה היא "גישת הפטיש לראש", שבה כלל אמצעי המבע נרתמים יחדיו על מנת להעביר את הרעיון של היוצר. הווה אומר- עריכה תזזיתית, מצלמת כתף היפראקטיבית, סאונד שמרעיש בכל פעם שאתה אמור להרגיש או לחוות משהו, ומוזיקה שמכוונת אותך מבחינת הרגש שאתה אמור לחוש. השניה היא הגישה המינימליסטית, שבה הכתיבה והבימוי מהווים את רוב רובו של שלד היצירה. אין ספק שאני מעדיף את הגישה השניה. אני פשוט לא אוהב שאומרים לי איך אני צריך להרגיש ומה אני אמור לחשוב, אני מעדיף לחשוב לבד. אני גם מעדיף במאים כשרוניים שלא צריכים תוספות כדי לגרום לסרט לעבוד.
"אומהה" משתייך לחלוטין לקבוצה השניה. הוא מבוסס כמעט אך ורק על סיפור ומשחק. הוא מצליח להיות אפקטיבי למרות ואולי משום שאין בו ריבוי של אמצעי מבע שהיו עלולים להוזיל את התוצרת הסופית.
"אומהה".
כמו כן ראוי לציין כי העלילה ומשמעותה נפרשות בצורה מדודה ואיטית ולכן גם התגמול בסוף הסרט הרבה יותר מספק, כאשר הצופה מגלה בבת אחת (אלא אם הוא גר בארה"ב ויש לו ידע מוקדם בנוגע לאיזה סוג של פרוצדורה ניתן לממש בנברסקה) את הסוד שהסרט מצליח להסתיר למשך כל אורכו. האפקט הרגשי עצום, אם כי מדכא למדי, אבל מי אמר שהולכים לקולנוע רק בשביל ספקטקלים שמחים?
המשחק של הילדים וגם של האבא ריאליסטי ונטוראלי ומזכיר במידת מה את העבודה שעשה ריצ'רד לינקלייטר עם הילדים בסרטו המונומנטלי והסרט האהוב עלי מהעשור הקודם, "בגרות". התסריט כתוב באופן מדויק ואמין, נטול מניפולציות וגימיקים. הסרט כולו מרגיש צנוע ונטול יומרה מיותרת ועל כך יש לברך, בעיקר כיוון שמדובר ביצירה שעוסקת בנושא חשוב ובנושא כזה ראוי פי כמה וכמה לשים דגש על טיפול נכון ולא סנסציוני.
דירוג: 
אומהה (ארה"ב, 2025)
בימוי: קול וובלי | תסריט: רוברט מצ'ואיאן | משחק: ג'ון מאג'רו, מולי בל רייט, טליה בלסם, רייצ'ל אליג, וואייט סוליס, מקס קרפנטר | מוסיקה מקורית: כריסטופר בר | צילום: פול מאיירס
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-17.09.2026 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: