הושג הסכם בין משרדי האוצר והתקשורת עם ערוץ 10

משרד האוצר, משרד התקשורת וקברניטי ערוץ 10 הגיעו להסכם המקובל על כל הצדדים, במטרה להציל את הערוץ החייב המוני כספים. על פי הסיכום החדש, ערוץ 10 ישלם 10 מיליון ש"ח בגין חובות העבר שלו, ושאר החובות שלו על תמלוגים ודמי זיכיון בהיקף של 35 מיליון ש"ח, ידחו עד 2012. האוצר מצידו, יקצה בין 30 ל-60 מיליון ש"ח לקרן יעודית לתמיכה ביצירה מקורית בקולנוע ובטלויזיה.

עקרונית, מי שמחזיקה עכשיו את המפתח להמשך ההתקדמות עם ההסכם היא הרשות השניה לטלויזיה ורדיו. אין מן הנמנע שיהיו לרשות מספר סייגים מן ההסכם החדש, אך בכל זאת היא כנראה לא תפרסם היום (ב') מכרז חדש לשליטה בערוץ. ואמנם, מי שבפועל עשוים לעשות "צרות" להסכם הם איגודי היוצרים וקרן הקולנוע הישראלית, שהודיעו עוד לפני ההכרזה על ההסכם כי אם לא יפתר נושא הקולנוע, הם יעתרו לבג"צ, והוסיפו לפנות כבר ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. כזכור, האיגודים מוחים על על אי-עמידה בדרישות הפקת התוכן המקורי שהציבה הרשות השניה.

הקוראים הקבועים כאן יודעים על ההסתייגויות שלי ממאבק היוצרים. היצירה הישראלית חשובה לי מאד, שלא לדבר על מקומות העבודה של האנשים בתעשיה, אבל ככל שהזמן עובר מתחזקת אצלי הדעה, כי איגודי היוצרים לא באמת מבינים מה הם עושים. הולכים עם הראש בקיר.

סגירת ערוץ 10 היא לאו דווקא פתח להכנסתו של שחקן חדש למשחק. כאשר יו"ר איגוד המפיקים, מוש דנון, עונה לשאלתו של אופיר בר-זהר מהטוש, מה יקרה אם לא יבוא מתמודד חדש להיות הבעלים של ערוץ 10 כך: "בסוף יכנס מפעיל חדש. אני מקווה שכולם יתעשתו ויבינו את הצרכים של כולם וישבו גם איתנו לשולחן הדיונים." – אין לי דרך אחרת מלתאר זאת בתור הליכה עם הראש בקיר. איזה אדם שפוי ירצה לרכוש במיליוני שקלים סוס צולע, שעוד חייב מיליוני שקלים נוספים לכל מיני גופים? אין כל כך הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעשות זאת.

דנון צריך לזכור שלושה דברים: ראשית, שהבעלים הנוכחי של ערוץ 10, בראשם יוסי מימן, הזרימו כמויות כסף אדירות כדי להחזיק את הערוץ כל כך הרבה זמן בחיים, על אף שהוא לא החזיר להם את ההשקעות האדירות הללו. עוד יש לזכור כי מדובר בכספם הפרטי. אין לי קשר לאף אחת מהנפשות הרלבנטיות, אבל קשה לי להאמין שמימן והאחרים פעלו בצורה הזו עד כה, כי חשבו שערוץ 10 יהיה זכין במגה-סקייל של הזכיינית קשת של ערוץ 2. יש פה איזה מימד של שליחות, מהול כמובן בתקוה שההשקעה תחזיר את עצמה היטב בטווח הארוך (שכאמור, לא נראה באופק).

שנית, צריך לזכור דנון, שהסוגה העילית שהוא מיצג היא לא מה שמכניס לערוץ 10, או לכל זכיין לצורך הענין, את הכסף שעליו הוא נשען ולו הוא זקוק כדי לשלם את חובותיו. תוכניות המקור הן הדבר החשוב ביותר שהרגולציה על הטלויזיה במדינה מחייבת, אך הן נובעות מתוך אותו חשש שאילולא היו מעוגנות בחוק, הזכיינים כנראה לא היו טורחים להוציאן לפועל, משום שהקרנתן תופסת משבצות שידור רווחיות בפוטנציה, ולאו-דווקא רווחיות בפועל. לא כל הפקת מקור היא "מסודרים" שעוברת בקלות את 20% הרייטינג וקל לשבץ לה פרסומות. למעשה, אין כמעט הפקות כאלה למעט זו. "לאהוב את אנה" למשל, התנדנדה מתחת לסף 5% הרייטינג.

שלישית, צריך לזכור דנון, שערוץ 10 מעסיק 400 עובדים. האם בעיני דנון, 400 עובדי הערוץ שיפוטרו באופן מידי כאשר הערוץ יסגר ולפחות עד שימצא "בסוף…מפעיל חדש" (אם בכלל יחליט לחזור ולהעסיק את כולם), הם זניחים לעומת 4,000 העובדים מתחום ההפקה המקורית שהוא טוען כי בעתיד ימצאו את עצמם ללא עבודה? וב-400 עובדים, הכוונה היא כמובן לשכירים של הערוץ, אך יש גם הפקות שלא נחשבות "מקור" ו"איכות", כדוגמת "הישרדות". מי סופר את עובדי ההפקות הללו?

בתוך כל הדברים שכתבתי, אין להבין כי אני תומך בניסיון כלשהו שקיים או לא קיים להתחמק מחובות התשלום ליוצרים ו/או להתחמק מחובות התמיכה ביצירה המקורית בישראל בידי זכייני הטלויזיה. יש בדברי רק להזכיר לקברניטי איגודי היוצרים כי עמידה ללא פשרות עם הדרישות שלהם מערוץ 10, שעשויה להביא לסגירתו, היא לא דבר טוב לאזרחי מדינת ישראל.