הסרט השביעי של ג'יימס ל' ברוקס

"תנאים של חיבה". ג'ק ניקולסון.

ג'יימס ל' ברוקס בן ה-84 כתב וביים שישה סרטים בלבד מ-1983 ל-2010. השנה צילם את סרטו השביעי, שנוכל לראות בשנה הבאה. ששת סרטיו הם: "תנאים של חיבה", "משדרים חדשות", "כל מה שתרצי" (I'll Do Anything), "הכי טוב שיש", "ספנגליש", "איך אתם יודעים" (How Do You Know). ג'ק ניקולסון הופיע בארבעה מששת סרטיו, וזכה בשניים משלושת האוסקרים שלו עליהם.

ברוקס, מפיק "משפחת סימפסון", לא רק רשום כאחד משלושת יוצרי הסדרה אלא ממשיך לעבוד ולתת הערות על כל פרק גם בעונתה הנוכחית, ה-36. הסדרה הקומית המצליחה "מרי טיילור מור" רצה בהצלחה ענקית בשנות ה-70. היא ירדה כי ברוקס ושאר המפיקים רצו לעבור לפרויקטים אחרים בטלוויזיה ובעיקר בקולנוע. את צחוקו, אגב, אפשר לשמוע בפרקים שונים של הסדרה.

ברוקס החל את דרכו כתסריטאי בסדרה בת העונה האחת ו-30 הפרקים (היו 30 פרקים ויותר בעונה בסדרות אמריקאיות לפני 70-60 שנה) של "אִמִי המכונית" מ-1965, שבה נשמתה של אישה מתגלגלת -ניחשתם- למכונית וככה היא ממשיכה להיות בקשר עם בנה. יחסים עם אמא הם בבסיס הסרט הראשון של ברוקס.

הסרט הראשון שברוקס הפיק, כתב וביים וזיכה אותו בשלושה אוסקרים היה "תנאים של חיבה", סרט מעולה שסוטה מאוד מהמקור, ספר שכתב לארי מקמרטי. מקמרטי כתב את "יונה בודדה" (שעליו זכה בפרס הפוליצר והפך למיני סדרה מעולה), את הספר שעובד לסרט "הצגת הקולנוע האחרונה", וזכה בעצמו באוסקר על התסריט של "הר ברוקבק". הסרט חכם, מצחיק, נוגע ללב, עם דמויות מורכבות ולא בהכרח "נחמדות".
לקראת סוף הסרט יש קטע שמרבים לצטט ובו שירלי מקליין דורשת מאחות בית חולים שתיתן לבתה (דבר וינגר) זריקה לשיכוך הכאבים. מקליין וניקולסון מדהימים יחד, מקליין ווינגר נהדרים יחד, וזה גם סרטו השני של ג'ף דניאלס.

סרטיו מושכים שחקנים מובילים בזכות הרקורד שלו, הדמויות המורכבות והדיאלוגים. יש בהם תפקידים טובים לנשים ולגברים, וגם סרטו הבא הצליח. "משדרים חדשות" מ-1987 עוסק בתכנית חדשות בטלוויזיה ומככבים בו הולי הנטר, ויליאם הארט, ג'ואן קיוזאק ואלברט ברוקס. האחרון אינו קרוב משפחה של ג'יימס – שם המשפחה המקורי שלו הוא איינשטיין (אחיו בוב איינשטיין התארח, בין השאר, ב"תרגיע" וב"משפחה בהפרעה") והוא שינה את שם משפחתו כי חשב שאלברט איינשטיין אחד בעולם זה מספיק. אלברט ברוקס התארח במספר פרקים של "משפחת סימפסון" (תחת השם A. Brooks).
הסרט עדיין מפורסם בזכות הקטע שבו אלברט ברוקס מזיע את נשמתו בשידור חי, והריצה המטורפת של ג'ואן קיוזאק במסדרונות המערכת כדי להביא קלטת לחדר השידור.

מתוך "הכי טוב שיש" מ-1997 אוהבים לצטט את המשפט של ג'ק ניקולסון להלן האנט: "את גורמת לי לרצות להיות אדם טוב יותר." (You make me want to be a better man). בסרט מופיעים גם גרג קיניר, קובה גודינג ג'וניור וירדלי סמית', שעושה את קולה של ליסה סימפסון.

"תנאים של חיבה", "משדרים חדשות" ו"הכי טוב שיש" היו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר. "תנאים של חיבה" זכה בסרט הטוב ביותר, על בימוי ותסריט, שחקנית ראשית (שירלי מקליין) ושחקן משנה (ג'ק ניקולסון). "משדרים חדשות" היה מועמד ל-7 פרסים ולא זכה, כולל שחקן ראשי (ויליאם הארט), שחקנית ראשית (הולי הנטר), שחקן משנה (אלברט ברוקס) ותסריט מקורי. הלן האנט זכתה כשחקנית ראשית על "הכי טוב שיש", שזיכה את ג'ק ניקולסון באוסקר השלישי שלו (הסרט היה מועמד גם לשחקן משנה). כל זאת כדי לומר שאחוזי ההצלחה של ברוקס עם האוסקר גבוהים למדי. 3 סרטים צברו הרבה מועמדויות, שלושתם לשלושה שחקנים לפחות; מקליין וניקולסון ניצחו את חבריהם לסרט דברה וינגר וג'ון לית'גו, בהתאמה.

שלושת סרטיו האחרים היו כישלונות קופתיים. הגרוע ביותר שלו הוא "כל מה שתרצי", שהתחיל כסרט מוזיקלי עם קטעי ריקוד ושירה קלאסיים, עם שירים מאת פרינס ושינייד אוקונר, והוציאו ממנו את כל השירים. זה לא עבד.

נשמע שסרטו החדש "אלה מקיי" (Ella McCay) נכתב בשביל השחקנית הראשית שלו אמה מקי (Emma Mackey), ששיחקה ב"מוות על הנילוס" של קנת' בראנה ובסדרה "חינוך מיני". היא מגלמת פוליטיקאית צעירה שמתמודדת עם ענייני משפחה ועבודה לקראת תפקיד חדש כמחליפה של מושלת המדינה הוותיקה שהיתה מנטורית שלה. בסרט משחקים גם ג'יימי לי קרטיס, וודי הרלסון, ג'ק לאודן (דנקירק, סוסים אטיים), רבקה הול (ויקי כריסטינה ברצלונה), קומיל ננג'ני, איו אדבירי (הדוב).

אז איך יהיה "אלה מקיי", כמו "תנאים של חיבה" ו"משדרים חדשות" או כמו "ספנגליש" ו"כל מה שתרצי"? נדע בשנה הבאה.