"מגע". איגיל אולפסון.
85 סרטים מ-85 מדינות מתמודדים על חמש מקומות בקטגוריית הסרט הזר (הבין-לאומי) באוסקר, כשרק 15 מהם יעברו את הניפוי הראשוני, ביניהם עוד סרט תיעודי וכמה וכמה סרטים שאין להם שום סיכוי לעבור לשלב הבא.
בוסניה: My Late Summer, סרטו של דניס טאנוביץ' (שזכה באוסקר על סרטו "שטח הפקר" מ-2001), אישה מגיעה לאי מבודד (לא בודד) בענייני ירושה משפחתית, ומוצאת את עצמה נשארת שם יותר זמן ממה שתכננה.
ארמניה: "יאשה וליאוניד ברז'נייב" ליאשה יש פנסיה מזערית, והוא מתחיל להתחכך בצמרת הפוליטית, ביניהם היו"ר ליאוניד ברז'נייב.
בוליביה: "בידיים שלנו" (Own Hand) התובע מריו וגה מנסה לעצור הוצאת להרוג של חמישה צעירים שהואשמו בגניבת כלי רכב ומתמקד באחד הצעירים ובאביו. מתרחש ב-2013.
קוסטה ריקה: "זכרונות של גוף בוער" סיפורן של שלוש נשים שחיו בתקופה שלנשים היו (עוד פחות) זכויות ואפשרויות. נשמע יותר כמו תמונת מצב עגומה ולא בעל סיפור עלילתי מהודק.
אלבניה: "טיפת מים" (Waterdrop) התמודדות של אם כאשר בנה בן ה-15 מואשם באונס.
קולומביה: La Suprema נערה צעירה משכנעת את תושבי כפר נידח ללא חשמל למצוא דרך לצפות בקרב אגרוף של דוד שלה שמשודר בטלוויזיה.
אקוודור: "מאחורי הערפל", סרט תיעודי בתלת ממד! על מטפס הרים בדרך לפסגה של האוורסט והבמאי שמתעד את מסעו.
מלטה: Castillo (שם המשפחה של הדמויות הראשיות) אמנדה חוזרת לבית הוריה בעקבות מות אביה. אמה מתוודה בפניה שהיא הרגה שני גברים כנקמה על מות אחותה שנים לפני כן.
יוון: "רוצחת" יחסי אם ובת באי נידח ביוון בסוף המאה ה-19.
גואטמלה: "ריטה" בת ה-13 בורחת מהבית בגלל אב מתעלל ומוצאת את עצמה כלואה במוסד של המדינה. היא וחבריה מתכננים להימלט משם.
קמרון: "קיסמט", סיפור אהבה בין נוצרייה בת עשרים וחמש ומוסלמי, בניגוד לנורמות החברתיות.
איסלנד: "מגע" (Touch), כריסטופר האלמן מתחיל לסבול מדמנציה, ולפני שיאבד לחלוטין את זכרונו הוא יוצא לחפש את מיקו היפנית שהכיר 50 שנה קודם לכן.
אסטוניה: "שמונה צדדים לאגם ביווה" (8iViews of Lake Biwa) על שתי נערות בכפר דייגים ביפן. בסרט שבכל מקום כתוב שהוא פואטי, מדיטטיבי ודימויים (או במילים אחרות: לא בשבילי).
מונגוליה: "לו רק יכולתי לישון שנת חורף" (If Only I Could Hibernate) נער עני רוצה לזכות בתחרות פיזיקה כדי לזכות במלגה, כשאמו האנלפביתית עוזבת את הבית לפני החורף כי מצאה עבודה בכפר.
מונטנגרו: "סופרמרקט" שבו מתגורר חסר בית במשך שנה, כשאת הימים הוא מעביר בשינה בתעלת אוורור. ואז רוברט, מאבטח בסופרמרקט מפוטר וגם הוא מחליט לעבור לגור שם.
ניגריה: Mai Martaba על שבטים שנלחמים על שליטה בממלכה קדומה.
פרו: Yana-Wara הוא השם של בת 13 שסבה בן ה-80 מואשם ברציחתה.
פורטוגל: Grand Tour אדוורד עוזב את מולי ביום חתונתם ברנגון (מינימאר/בורמה) ב-1917. מולי עוקבת אחריו במסעו ברחבי אסיה.
הולנד: "מסע אל הזיכרון" (או משהו כזה, אם אי פעם יוקרן בארץ; Memory Lane) גבר ואישה נשואים יוצאים לספרד לבקר חבר שגוסס, כשהאישה סובלת מדמנציה.
רומניה: "שלושה קילומטרים לסוף העולם" נער הומוסקסואל מתמודד עם ההורים והשכנים שמתקשים לקבל אותו.
סרביה: "הקונסול הרוסי" סרט עלילתי על רקע המתיחות בין הסרבים בקוסובו לאלבנים ב-1973.
סלובקיה: "התופרת ההונגרייה" (The Hungarian Dressmaker) מריקה, אלמנה הונגרייה (ותופרת), מסתירה נער יהודי בביתה על גבול סלובקיה-הונגריה במלחמת העולם השנייה.
טג'יקסטן: "מלודיה" היא מורה למוזיקה במרכז לטיפול בילדים עם סרטן. יש 30 ילדים מאושפזים במרכז ולכבוד אירוע בסוף הסתיו היא רוצה להלחין יצירה עם צלילים של 30 ציפורים בכפר ילדותה, והיא נעזרת במנגו, איש אילם מהכפר. אך היא מאתרת רק 20 ציפורים ומנגו מסביר לה שרק הזמר הזקן של הכפר יודע איפה שאר הציפורים אבל ציידי הציפורים הבריחו אותו מהכפר ועל מלודיה לאתר אותו ואת הציפורים. מה שנקרא, אי אפשר להמציא כזה דבר.
תוניס: Take My Breath בגיל 23 שאמס היא תופרת שזהותה המינית בחברה שמרנית מאוד. תראו איזה פוסטר יפה!
פוסטר "Take My Breath".
לבנון: ארזה (Arze) היא אם חד הורית שיוצאת עם בנה הנער למסע בביירות בעקבות הקורקינט שגנבו להם ושימש לפרנסתם.
אוקראינה: La Palisiada שני חברים ותיקים, בלש משטרה ופסיכיאטר שעובד עם המשטרה, חוקרים רצח של קולגה שלהם ב-1996.
ונצואלה: "חזרה לחיים" (Back to Life) בסוף שנות ה-90 ריקרדו, נער מבוגר, חוזר משנה בניו יורק לביתו בקראקס ומאובחן כחולה במחלה קשה.
פנמה: Wake Up Mom אישה מחפשת את בתה הקטנה כשהיא נעלמת אחרי תאונה.
פרוגוואי: האחרונים (The Last Ones) סרט תיעודי על היערות הפראיים האחרונים של פרגוואי שבסכנת בשל שריפות ענק.