"גשר המרגלים" – ביקורת
רגע לפני כותרות הסיום של "גשר המרגלים", גיבור הסרט מביט מחוץ לחלון ברכבת הלוקחת אותו מהפרבר הניו יורקי בו הוא גר אל העיר הגדולה ורואה ילדים משחקים. הוא נזכר במה שהוא ראה בעת שהיה במזרח ברלין כחלק ממו"מ לחילופי שבויים אותו הוא ניהל. זהו דימוי זול שיחד עם עוד מחווה שמתרחשת ברכבת באים לסמל לנו שבארצות הברית הכול טוב לעומת רוסיה הקומוניסטית. דימוי פשטני שאני מאמין שאין צופה שלא יקלוט אותו. אני נאנחתי מהקלישתאיות, ועל כך אמרה שותפתי לצפייה: למה ציפית משפילברג?
ואכן, לטוב או לרע, שפילברג הוא שפילברג. לפעמים התוצאה הסופית מצוינת ("אי.טי", "דו"ח מיוחד") ולעיתים בלתי נסבלת ("מינכן"). ובהתאם ליוצר שעוד רגע מתחיל את העשור השמיני של חייו, הרבה פעמים התוצאה היא סבירה ומהנה. החלוקה הזו אף קיימת בתוך "גשר המרגלים" עצמו: חלקו הראשון היא דרמה משפטית עם קמצוץ מתח, מעט דרמה והרבה אידיאולוגיה גלויה. חלק זה לא מתרומם אבל ייאמר לזכותו שהוא גם לא מביך. מנגד, ברגע בו הגיבור של הסרט מעורב בעסקת חילופי מרגלים הסרט נהיה יותר מעניין, מותח ומוצלח.


השחקן
דיק קוק, יושב ראש אולפני וולט דיסני, פורש באופן מפתיע, אחרי 38 שנים שעבד בחברה. קוק הצטרף לדיסני בשנת 1971 בתור מפעיל מתקנים בפארק השעשועים דיסנילנד. ב-77' עבר לאולפני החברה בבורבנק שבארה"ב, ומשם המשיך לעלות בסולם הדרגות, בין היתר להיות נשיא זרוע ההפצה של דיסני, "בואנה ויסטה", ב-88'. ב-2002 הוא התמנה להיות יושב ראש האולפנים.
השחקן 
חם-חם מ


אולפני האנימציה דרים-וורקס חתמו ביום ב' (9.2) על הסכם ההפצה ש
כוכב "