בילי ווילדר ביוגרפיה

בילי ווילדר היה במאי ותסריטאי אמריקאי-יהודי מוערך.
ווילדר נולד בשנת 1906 למשפחה יהודית דוברת גרמנית בעיירה קטנה בפולין, סמוך לקרקוב, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
שמו הרשמי היה סמואל אך אמו – שביקרה בארצות הברית ונחשפה לתרבות המקומית – כינתה אותו "בילי" על שם "בילי הנער" שהיה אז לדמות מיתולוגית. כמו משפחות יהודיות רבות בתקופה, היגרה משפחתו של ווילדר לוינה, המרכז העירוני של האימפריה. לאחר כמה שנים בווינה, ולאחר שנשר מלימודיו באוניברסיטה, ווילדר עבר לברלין והחל לעבוד כעיתונאי, כמלצר במועדון לילה (וככל הנראה גם כג'יגולו). החל משנת 1929, החל להתפרנס מכתיבה לתעשיית הסרטים של ברלין. ההשתלבות בתעשיית הקולנוע הגרמנית של צעיר יהודי שנולד בפריפריה האוסטרו-הונגרית וזה עתה הגיע כמהגר חסר כל מוינה לא הייתה יוצאת דופן.
הקולנוע הגרמני בתקופה שבין סיום מלחמת העולם הראשונה ובין עליית הנאצים לשלטון (1918-1933) ידע תקופה של פריחה יצירתית ומשך קהל רחב ומגוון. במידה רבה, ובניגוד למקובל לחשוב, הסרט הגרמני היה בתקופת רפובליקת ויימאר לזירה שאפשרה דיון במשברי השעה מתוך תפיסת העולם של הבורגנות הליברלית. אולם ווילדר החל בקריירה הקולנועית שלו כאשר הן הקולנוע והן רפובליקת ויימאר עצמה עברו שינויים מהותיים. המעבר לקולנוע הדובר (שהתרחש בגרמניה מאוחר, בשנת 1929-1930) הביא לקריסתן של חברות הפקה רבות שלא יכלו לעמוד בעלויות ולריכוזיות של הפקת הסרטים בידי האולפנים הגדולים, ובמיוחד אלה השייכים לתאגיד של UFA. הדמוקרטיה הגרמנית התדרדרה אף היא בעקבות המשבר הכלכלי והפוליטי, והתאפיינה כעת בתלות בצוויי חירום ובאלימות גוברת ברחובות. ווילדר כתב בתקופה זו לסרטים כגון "אנשי יום א'" ו"חלום בלונדיני" שבמבט ראשון נראה כי שידרו אדישות לענייני השעה, והציגו גיבורים המתעניינים יותר בהרפתקאות רומנטיות חולפות, בהערצת כוכבי קולנוע, ובהערצה עיוורת לאמריקה ותרבותה. מבט נוסף מגלה את עומק הייאוש הניכר בסרטים אלה, ובמיוחד את תחושת התלישות, אי השייכות, המאפיינת אותם. כבר בסרטים המוקדמים הללו ניתן להבחין ב"מגע" המיוחד של ווילדר: המסר הביקורתי עטוף בשנינה, במתח מיני בלתי פוסק, וביחס אמביוולנטי של משיכה ובוז (או רחמים) כלפי הגיבורים של האינדיאנים והנחשים".
בתחילת 1933, עם עליית המפלגה הנציונל סוציאליסטית לשלטון, הפך החלום לכורח – וווילדר, יחד עם כאלפיים עובדים אחרים בתעשיית הקולנוע הגרמנית, נאלץ להגר.
אחרי תקופה קצרה בפאריס, שם אף ביים לראשונה, הצליח ווילדר להשיג אישור הגירה לארצות הברית .את פריצת הדרך בהוליווד הוא עשה בפראמאונט, אליה עבר ב-1936 (חברה שנוהלה לזמן קצר אף היא בידי מהגר יהודי מגרמניה, ארנסט לוביטש). עבודתו המשותפת עם צ'רלס ברקט על התסריטים לסרטיו של ארנסט לוביטש ("אשתו השמינית של כחול הזקן" ו"נינוצ'קה") הבטיחו את מעמדו כתסריטאי בכיר בתעשיית הסרטים האמריקאית.
אבל לוביטש לא רק נתן לווילדר הזדמנות לעבוד. הייתה לו גם השפעה מכרעת על אופי הכתיבה של ווילדר, ומאוחר יותר גם על אופי הבימוי שלו. לאחר מותו של לוביטש מהתקף לב מסגר ווילדר ותלה על הקיר במשרדו את המשפט "מה היה לוביטש עושה?" כעקרון מנחה לעבודתו. למעשה ביקש בכתיבה שלו להעתיק ולשכלל את "המגע" המפורסם של לוביטש, היכולת לספר סיפור פשוט תוך שימוש בדימויים ויזואליים מורכבים ביותר, ואז להעביר רעיון מורכב באמצעות סמליות פשוטה. לאחר כמה הצלחות כתסריטאי, ווילדר החל לביים את סרטיו; לטענתו נוכח כי לא ניתן לסמוך על הבמאים ההוליוודיים שיקראו "נכון" את התסריט ("שואלים אותי אם במאי טוב צריך לדעת לכתוב", הוא הצהיר בראיון, "אני תמיד אומר שבמאי טוב צריך לדעת לקרוא"). כך הוא שיתף פעולה עם ריימונד צ'נדלר בכתיבת הפילם נואר "ביטוח חיים כפול" – למעשה היה זה אחד הסרטים שניסחו סוגה זו. הסרט "סוף שבוע אבוד" הוא תיאור דרמטי של קורותיו של סופר אלכוהוליסט נואש וחברתו המנסה לגמול אותו.
יהיו ההשפעות ושיטות העבודה אשר יהיו, בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה היה בילי ווילדר לאחד היוצרים החשובים ויוצאי הדופן בהוליווד. קורות חייו והאנשים עימם עבד השפיעו ללא ספק על היכולת המופלאה שלו להתבונן במציאות בה חי כזר שבו בזמן בז לה ומעריץ אותה. בסרטים דוגמת "שדרות סנסט" ו"הדירה" הוא למעשה הגדיר מחדש את התרבות האמריקאית במחצית השנייה של המאה העשרים בדרך שהאדירה את "דרך החיים" האמריקאית ובאותה נשימה ציירה אותה כריקנית; סרטים אלה מספקים התרפקות נוסטלגית על ה"ערכים" של החברה האמריקאית בה במידה שהם מגלים גיבורים שאינם שייכים אליה לגמרי, שהופעתם מעבירה את התחושה כי מעולם לא היו, ומעולם לא יוכלו להיות, שייכים לתרבות זו ולקהילייה בה היא פורחת.