רשום לך בתעודת הזהות שאני אבא שלך (2008)

הסרט מתאר תהליך התקרבות בין שני בני אדם. האחד, כבן 68, אוסף ספרים יד שנייה, חי בדלות, ללא טלפון נייד, מכונית או כרטיס אשראי. בביתו הרדיו פתוח על 'קול המוזיקה', טפסי טוטו פזורים על השולחן, משהו תמיד מתבשל על האש, חפציו מסודרים בקפידה והעציצים פורחים באדניות.

הוא יליד ירושלים, דור שביעי בארץ. כיום הוא גר בדיור מוגן של 'עמידר' ומוקף ידידות הבטוחות שהן ימסדו אותו. יש לו נוכחות מרשימה, קסם אישי, תנועותיו מדודות ושקולות אך התנודות הלא רצוניות שבפניו מרמזות על מצוקה. עשן הסיגריה שבפיו מגן עליו, פתיחותו וכנותו מעלים את הספק שהוא מסתיר משהו. שמו מרדכי. הוא גרוש ויש לו שלושה ילדים. הוא לא בקשר איתם ולא מתגעגע אליהם כי "כולם קיימים".

אני, בנו הצעיר של מרדכי, נולדתי ארבע שנים אחרי שאבי לקח חלק במלחמת יום הכיפורים ששינתה את החיים של משפחתנו. כשהייתי בן 13, אבי לקח איתו את המיטה שלו ושל אמא ועזב. במשך שש שנים לא ידענו עליו דבר. הוא לא שלח מכתב ולא הרים טלפון. רק ההקדשות על הספרים שנתן לנו נותרו כעדות ריקה לאהבתו. זהו סרט אישי המראה איך למרות התהום הפעורה נוצרת אפשרות למפגש.