זיטרה (2008)

קלוד לנצמן אמר כי אילו היה מתגלה סרט המתעד את תאי הגזים הוא היה משמיד אותו. אולם האיסור על היצוג הקולנועי של השואה אינו חל על תיעוד ההתנגדות לטרור הנאצי ועל המוסיקה שיצרו מלחינים יהודים טרם שילוחם למחנות המוות.
הסרט "זיטרה" מתבונן בתהליך בניית תיאטרון-מוסיקה. תלמידי מוסיקה ותיאטרון בתיכון א' לאמנויות בתל-אביב יחד עם תלמידי קונסרבטוריון שווארין בגרמניה מעלים הצגה בהשראת זיכרונותיה של מאנקה אלטר ניצולה מגטו טרזין. הצעירים, דור שלישי לשואה, מדברים על הבמה עברית וגרמנית כמו הייתה אותה שפה, ומנגנים יחד את "המוסיקה המנוונת". על רקע ברלין העכשווית, תיאטרון הזיכרון מאפשר להציג את האמת ההיסטורית ובאותה עת לכבד את זכות הדור הצעיר לא להשתעבד לזיכרון. הניצולה מספרת סיפור שלא ישכח, אך המוזיקה שמבצעים הצעירים אומרת: כן לזכור, אבל גם לנגן מנגינה אחרת.