השמצה (2009)

העיסוק באנטישמיות הוא כשלעצמו גזעני ואתנוצנטרי. המחשבה שהגזענות כלפי יהודים, להלן- אנטימיות, היא שונה במהותה מכל גזענות אחרת, היא מעוותת. העובדה שרצחו באופן שיטתי מיליוני בני אדם על בסיס השתייכותם הדתית-אתנית היא הדבר הנורא באמת, ולא העובדה שהם היו יהודים. ככל שהתקשורת והממסד הישראלי עוסקים יותר באנטישמיות ופחות בגזענות מסוג אחר - גזענות נגד ערבים לדוגמא, נגד שחורים, נגד נשים, נגד אסייתים, זקנים, הומואים, דתיים וכו' - כך למעשה הם מגבירים את הגזענות. המסר שנוצר ביום השואה ובסיורים לפולין הוא - הרגו אותנו בעבר, עלינו להלחם לעולם כדי שלא יעשו זאת שוב, ובעיני המסר צריך להיות - אל תפגע באחר רק כי הוא אחר כי זה יכול להוביל להתדרדרות המין האנושיובסופו של דבר לחזור גם אליך.

היום ראיתי את הסרט והתרשמתי לטובה מאופן הצגת הדברים.אך המשפט האחרון של הבמאי "שאולי נפסיק לחיות את העבר ונחייה את ההווה...."היה בעייני כאותה פרה שנתנה חלב אך בסופו של תהליך בעטה בדלי.
איך אתה חושב על משפט כזה ועוד בסופו של הסרט.
קרא את מאמרו של אחד העם ..עבר הווה ועתיד ותלמד שמשפט היה מיותר

האנטישמיות קיימת נקודה.
אך במחשבה והרגש שלנו היא יצאה מזמן מגבולות כל פרופורציה.
האנטישמיות הפכה להיות כלי תעשייתי שמגלגל מיליונים: טיולים ומסעות בעקבות השואה, מוזיאונים בעקבות השואה. עוד מעט גם יתחילו למכור לנו מזכרות שואה: דגמים מוקטנים של בירקנאו ואושוויץ. או "אפר טרבלינקה" בכדי להעניק לנו מעט חווית קטרזיס ריגושית בה נוכל לטעון "על אדמת גרמניה שם ישבנו גם בכינו" והרגשנו שם מתחברים מעט עם רוחות אבותינו הקדמונים.
אני בהחלט מסכים עם יואב שמיר, במאי הסרט, בנקודה הזאת. וגם מסכים איתו שיש אנטישמיות ויש תסביכי אנשימיות וצריך להבדיל ביניהם. באמת הגיע הזמן שנערוך איזה חשבון נפש חברתי סביב הסוגייה הזאת - איפה לכל הרוחות עובר הגבול ועד מתי נעניש בתסביכי השואה שלנו את הבנים על חטאי אבותם במסווה של תעשיית הון.
הסרט הזה ראוי לכל פרס. מטרתו לעורר דיון חברתי נוקב ואני מאד מקווה כי אכן דיון כזה יתרחש ומהר שכן בתחלופות שיש לנו להציע ימשיכו הבנים להענש על חטאי האבות ולנצח, כנגע סרטני, תאכל בנו חרב השואה והאנשימיות הארורה הזאת - חרב אשר אינה עולה בקנה אחד עם איזו שהיא תפיסה פוסט-מודרנית ברוח הכפר הגלובלי המאפיין את המאה הזאת.