אפוקליפסה עכשיו (1979) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול
איפה ואיך צולם?
עריכה- נאפה וואלי, קליפורניה, ארה"ב
- נהר השיבון, הרפובליקה הדומיניקנית
- נהר פגסנחן, פיליפינים
- חוף ביילר, ביילר, לוזון, פיליפינים
- איבה, לוזון, פיליפינים
- הלגונה, לוזון, פיליפינים
- מטרו מנילה, לוזון, פיליפינים
פרסים
פרסי אוסקר 1980 | |||
זכיה | ערבול הקול הטוב ביותר | ||
זכיה | הצילום הטוב ביותר | ||
מועמדות | העיצוב האמנותי הטוב ביותר | ||
מועמדות | העריכה הטובה ביותר | ||
מועמדות | התסריט המעובד הטוב ביותר | ||
מועמדות |
שחקן המשנה הטוב ביותר
רוברט דובאל | ||
מועמדות | הבימוי הטוב ביותר | ||
מועמדות | הסרט הטוב ביותר | ||
פרסי גלובוס הזהב 1980 | |||
זכיה | שיר מקורי בסרט קולנוע | ||
זכיה | בימוי בסרט קולנוע | ||
זכיה |
שחקן משנה בסרט קולנוע
רוברט דובאל | ||
מועמדות | סרט הדרמה הטוב ביותר |
אין לנו את המידע הזה, אבל אם לכם יש, באפשרותכם: לעדכן אותנו.
קילגור: מה אתה יודע על גלישה, מייג'ור? אתה מניו-ג'רזי המזורגגת!
חייל: כן, המפקד.
קילגור: יפה חייל, כי או שגולשים או שנלחמים, ברור?
לאנס: מה?
קילגור: נפאלם. לשום דבר אחר בעולם אין ריח כזה. אני מת על הריח של נפאלם בבוקר. אתה יודע, פעם אחת הפצצנו איזו גבעה, במשך 12 שעות. כשהכל נגמר, עליתי עליה. לא מצאנו ולו אחד מהם, אפילו לא גופה מסריחה אחת. הריח, אתה מכיר את ריח הדלק הזה? כל הגבעה הריחה כמו... ניצחון. יום אחד המלחמה הזו תיגמר...
(הולך ברוגז)
קילגור: איך אתה מרגיש, ג'ימי?
ג'ימי: כמו בן זונה אכזרי, המפקד!
פסקול
עריכהאין לנו את המידע הזה, אבל אם לכם יש, באפשרותכם: לעדכן אותנו.
ניתוח
עריכהאפרת וייסמן כתב/ה: (ב-18.07.2008)
הסרט כולו הוא מאבק בין שני עולמות: 2 צדדים במלחמה. למשל, העולם המערבי מול האסיאתי. המלחמה כולה התחילה כמלחמת אזרחים - צפון מול דרום ובנוסף לכל יש לנו את המאבק הנפשי - השפיות מול הטירוף והשיגעון. כל הפתיח מדגיש לנו את ההתנגשות הזאת, מיזנסצינה וסאונד ביחד, כל אחד מהם עומד בפני עצמו אך הם משלימים אחד את השני בצורה נפלאה. לכן הדבר הראשון שניתן לשים לב אליו בסיקוונס הפתיחה, בעיקר מבחינת המיזנסצינה, הוא שאנו כלואים בין שתי עולמות. מצד אחד אנחנו נמצאים בחדר מלון, יש לנו מיטה, חלון, מאוורר ועוד. ובמקביל לכל החלל הזה יש לנו עולם נוסף, פראי. אנחנו רואים צמחיה פראית, כנראה ג'ונגל, הפצצות והרבה אש ועשן בצבעים שונים. יש לנו חלל אחד סגור וחלל אחד פתוח. שני העולמות האלה מתנגשים ביחד ובמרכז יש לנו אדם, קפטן ווילארד שמנסה למצוא את עצמו בין שני העולמות האלה.
הסאונד מרחיב לנו את הנקודה הזאת, קיימים בסיקוונס הנוכחי 3 ערוצי סאונד שונים. המוזיקה המלווה את הקטע (שיר של להקת "הדלתות" האמריקאית הנקרא "הסוף"), רעש של הליקופטרים וה-VOICE OVER של ווילארד. המעניין הוא ששניים מהצלילים הללו (השיר וה-VO) הם לא דיאגטים, הם לא לקוחים מהעולם הפיזי בו אנו נמצאים והשלישי (רעש ההליקופטרים) כביכול נע בין היותו דיאגטי ללא-דיאגטי, מפני שהתמונות נעות בין היותן בג'ונגל לבין היותן בחדר המלון. נקודה נוספת היא כי כל אחד מהצלילים לקוח מעולם אחר, מהעולמות שמתנגשים בסרט. הדלתות מסמלים לנו את האמריקאיות, המערביות, את הבית (כמו החדר במלון), ההליקופטרים מסמלים את העולם שאנו נמצאים בו עכשיו, את המלחמה וההרס (כמו תמונות ההפצצות), ובין שניהם יש לנו את קולו של ווילארד המנסה למצוא שקט נפשי בין כל הכאוס. רעש ההליקופטרים בעצמו מלמד אותנו על המאבק בין שני העולמות בסרט, עולם בדיוני ועולם מציאותי, רגע אחד אנחנו עם ווילארד בג'ונגל ,עם האש וההפצצות וההליקופטרים ורגע אחר אנחנו איתו בחדר המלון אך הרעש ממשיך להדהד באוזנינו.
בזמן שאנו שומעים את קולו של ווילארד שאר הצלילים משתתקים, לא שומעים את המוזיקה וגם לא את ההליקופטרים. יתכן ואולי הצלילים כולם נובעים מראשו של ווילארד. ברגע שהוא הצליח לשמוע את קולו שלו ולהשמיע אותו לנו, שאר הקולות נפסקים. כך כשהוא מפסיק "לדבר" שאר הצלילים חוזרים. בנקודה זו מרחיבה לנו המיזנסצינה. מאוורר התקרה התלוי בחדרו של ווילארד מזכיר את מנוע ההליקופטרים ששומעים ברקע, המאוורר משמש לווילארד מעין טריגר לסאונד ההליקופטרים ולכן אנו שומעים אותם, בגלל שהוא שומע אותם. דבר נוסף הנובע מנקודה זו הוא כי יתכן וכל מה שאנו רואים מחוץ לחדר מתרחש כולו במוחו של ווילארד, אנחנו לא מקבלים צילומים של חדר בזמן מסוים וצילומים של המלחמה באותו זמן, אלא אנו מקבלים את צילומי המלחמה כמו שווילארד רואה אותם, כמו שהם מופיעים בראשו כשהוא נזכר בהם. וזאת דוגמא נפלאה כיצד שתי צורות מבע קולנועי שונות מרחיבות אחת על השנייה, המאוורר בתקרה מזכיר לווילארד את ההליקופטרים, לפי כך אנו מבינים שהסאונד נמצא בראשו ובגלל זה אנו מבינים שכנראה גם התמונות מגיעות מראשו.
דבר נוסף הניתן ללמוד מכך שגם הסאונד וגם התמונות השונות שאנו רואים לקוחים מתוך ראשו של הגיבור, הוא שהסרט שאנו עומדים לצפות בו הולך להיות מעל הכול מסע נפשי לתוך ראשה ומוחה של דמות. וכנראה בגלל זה יש לנו את סיקוונס הפתיחה הארוך כל כך, כדי להכניס אותנו לא לתוך העלילה, לא לתוך הסיפור אלא לתוך ראשו של הגיבור ולהסביר לנו מה עובר עליו ומה יעבור עליו בהמשך.
ווילארד נמצא בתוך חלל סגור, בתוך חדר התחום ע"י 4 קירות, דלת וחלון אחד. גם כשווילארד מביט דרך החלון הוא מביט דרך תריסים וזכוכית, הוא עדיין נמצא בתוך החדר ולא יוצא ממנו. המח שלו לעומת זאת, המחשבות שלו נמצאות במקום פתוח ופראי, וכמו שנאמר המחשבות שלו, הן אלה שמסמלות לנו על המסע הנפשי שהוא הולך לעבור. המסע הנפשי, מציאת האמת, ההגעה אל תוך תוכו של אדם מתרחשת בחוץ, בטבע, ולא בפנים בתוך חלל סגור. אדם, כדי להגיע לאמת הפנימית שלו צריך להיות משוחרר מכל הכובל אותו וסוגר עליו ולעקוב אחרי המחשבות שלו ולא להישאר איפה שגופו פיזית נמצא.
ברגע ששומעים את ה-VO שאר הרעשים נפסקים, לא שומעים את המלחמה ולא שומעים את הבית, אלא רק מחשבות של אדם שמנסה למצוא שפיות והגיון בכל הקורה סביבו. מנסה למצוא את עצמו, להשתיק את הרעש סביבו ולמצוא את הקול הפרטי שלו. כשה-VO מפסיק חוזרת רק המוזיקה, רעש ההליקופטרים נפסק לחלוטין. אך לעומת זאת ווילארד עצמו משתנה, מקודם ראינו אותו מקרוב מאוד (Extreme close up, close up או Medium close-up), ועכשיו אנחנו רואים אותו בשלמותו (Full shot, Medium long shot או Medium shot). מקודם ראינו אותו במצב שכיבה בעיקר, נראה כאדם עייף ותשוש, ועכשיו כאילו הוא מתכונן לקרב, שולח אגרופים לאוויר כאילו הוא נלחם עם מישהו עד שהוא נותן אגרוף למראה שמולו ושובר אותה. רעש ההליקופטרים בשילוב עם המוזיקה בא להראות לנו אדם קרוע, שבור, שמנסה למצוא את שפיותו. עכשיו זה כבר לא נחוץ, כי הטרוף כבר כאן, הוא נלחם עם עצמו, מרסק את בבואתו, עד שהוא נופל לרצפה ערום, מושפל ובוכה. וכל מה שאנו נותרים איתו הוא השיר, "הסוף". הסוף של האדם שווילארד היה לפני שהגיע למלחמה, והסוף גם של כל החיילים האחרים ומה שהם השאירו מאחור, וגם הסוף של הסרט עצמו. ריסוק בבואתו שלו עצמו, בהחלט יתכן מתקשרת עם הריגתו של קורץ בסוף הסרט, כי הוא וקורץ הם "שני חצאים של אותו אדם" כמו שניתן לגלות במהלך הסרט, כמו שויטוריו סטוררו, הסינמטוגרף, אומר (בסרט הדוקומנטארי עליו "Writing with Light"), וכמו שמרמזת רוקסאן הצרפתייה באמרה "There are two of you". הוא וקורץ הם אחד, ובריסוק בבואתו שלו עצמו הוא מרמז לנו על סופו של הסרט, לא רק מהבחינה שהוא כביכול יצליח במשימתו ויהרוג את קורץ, אלא גם את המצב הנפשי שהוא יהיה בו כשיגיע אליו וגם באיזה מצב ימצא את האנשים האחרים באזור.
את הדואליות, את הקרע בין שני העולמות ניתן למצוא בכל אלמנט בסיקוונס, כולל בקולו של ווילארד שאומר "כשהייתי פה רציתי להיות שם. כשהייתי שם, חשבתי רק על לחזור לג'ונגל". ברור שהוא מודע למצב שהוא שרוי בו, הוא לא יכול להחליט מה הוא רוצה, איפה הוא רוצה להיות או לאן הוא מתאים. הצילום והעריכה מרחיבים לנו על כך. תמונותיו של ווילארד סטטיות ברובן, המצלמה כמעט ולא זזה כשהיא ממוקדת עליו ועל ראשו, אך התמונות מהג'ונגל תמיד בתנועה משמאל לימין. הקטע נפתח עם התמונות מהג'ונגל, ואז המצלמה מתחילה לזוז, התמונות האלו ממשיכות להופיע ולהיות בתנועה בזמן שראשו ההפוך של ווילארד מופיע על המסך בצד שמאל. יש לנו superimposition בין ווילארד והחדר בו הוא נמצא לבין הג'ונגל, שניהם נמצאים על המסך באותו זמן אחד על השני. בגלל מיקום ראשו של ווילארד, בצד שמאל ותנועת המצלמה בצילומים של הג'ונגל, נראות התמונות כאילו יוצאות מתוך ראשו, מתוך מוחו של ווילארד. כמו ערוצי הסאונד השונים, כמו הדיבור של ווילארד גם כאן אנחנו רואים אדם קרוע. גופו במקום אחד אך מחשבותיו במקום אחר לחלוטין.
- מקבץ המלצות סינמטקים: מרתון "שר הטבעות" (29.12.11)
- דניס הופר נפטר בגיל 74 (30.05.10)
- מוסיקה קלאסית בסרטים (03.04.10)
- Seret מהעבר: 40 שנה ל"אפוקליפסה עכשיו" (סקירה) - מתוך seret.co.il
- פרנסיס פורד קופולה הופך את "אפוקליפסה עכשיו" למשחק (חדשות) - מתוך haaretz.co.il
- IMDb (IMDb) - מתוך imdb.com