הארכיטקט שלי (2003)

המורשת שהותיר מאחוריו לואיס כהאן, מגדולי הארכיטקטים של המאה ה-20, כוללת שורה ארוכה של מבנים בעלי אופי יחודי: הגלריה לאמנות באוניברסיטת ייל, מכון סאלק המשקיף על האוקיאנוס האטלנטי בלה הויה, סיפריית אקסטר בניו המפשייר, מוזיאון האמנות קימבל בפורת וורת, וההישג הכי גדולדאקה בירת בנגלאדש שבנייתה ארכה למעלה מעשרים שנה והסתיימה רקאחרי מותו. לא יצאו אל הפועל תוכניות בית הכנסת בירושלים, גם לא תיכנון מרכז העיר פילדלפיה.
הוא נולד באסטוניה ב-1901 ובגיל 5 הגיע לפילדלפיה. איש נמוך, מצולק פנים בעקבות שריפה, כריזמטי להפליא, שהקריירה המקצועית שלו נסקה בשנות ה-50. העושר הארכיטקטוני של בנייניו, העוצמה הגאומטרית שלהם, החדשנות והרוחניות המנשבת מהם; כל אלה קשורים ברגישות עיצובית ובחשיבה על תפקידי החומר החלל והאור.
חייו הפרטיים היו לא פחות מורכבים מהמבנים וחוץ מאשה חוקית ובת, החזיק עוד שתי משפחות מקבילות. ב-1974, כשעל רכושו נמנים רק חובות כבדים, מת לואיס כהאן מהתקף לב בחדר השירותים של תחנת הרכבת פן במנהטן.
נתנאל כהאן, במאי הסרט, בנו מחוץ למסגרת הנישואין שהיה ילד בן 11 כשנפטר אביו מן העולם, יוצא לשרטט את דמותו החידתית של האיש דרך התחנות החשובות בחייו ומראיין שורה ארוכה שעלי נמנים כל מי שקשורים לחייו ולקריירה שלו.