בשוליים (2014)

בשלהי מלחמת העולם השניה, אסף הפסל נתן רפפורט את אבני הגרניט שהיו מיועדות להקמת אנדרטת ניצחון להיטלר ומפסל מהן את האנדרטה לזכר מורדי גטו ורשה. ארבעים שנה מאוחר יותר, יינון צפריר וקבוצת התיאטרון שלו "אורתודה", מגיעים לפולין להציג את המופע "מטרבין" שנכתב בעקבות רצח רבין. בגלל איחור בטיסה ארצה הם נוכחים באקראי בטקס לזכר מורדי גטו ורשה, באתר שהפסל מוצב בו. הדמויות החצובות בסלע משאירות על יינון רושם חזק של חיים ותנועה שפורצים מהאבן הדוממת. הם יוצרים מחוץ לתיאטרון הממוסד. ללא משכן קבוע וללא תמיכה שוטפת, הם מפתחים ומשכללים את המופע "אבנים" ומקבלים הכרה ישראלית ובינלאומית
בהזמנתו של צ'ארלס מולר, המנהל האמנותי של התיאטרון של לוכסמבורג, הם יוצאים לסיבוב הופעות באירופה. מולר מספר ליינון שאביו שירת בצבא הרייך והעריץ את הפירר, והוא נאבק באביו שהמשיך לדבוק באידיאולוגיה הנאצית עד יומו האחרון. המסע באירופה פותח פצעים ישנים ומעמיד בספק את הכדאיות הכלכלית להמשך המופע. האם תהיה זאת דווקא תכנית ראליטי בכיכובו של מרדכי אנילביץ' שתציל את המצב?