לאהוב את מישו (2007)

סרטו החדש של תומאס ג'ילו, "לאהוב את מישו", הוא סיפור פשוט אודות יתום ובני הזוג שאימצו אותו, המתרחש בשנות השישים המוקדמות ? זמנים סוערים בהם הקולוניה הצפון אפריקאית אלג'יריה נלחמה לעצמאותה נגד צרפת.
מסעוד בן התשע (סמי סג'יר) חייב לעזוב את פאריז מאחר ואביו יליד אלג'יריה אינו יכול לדאוג לו ולאחיו הבכור. כשהוא מופרד ממשפחתו, מסעוד מאומץ על ידי ג'יזל (נטאלי ביי) וז'ורז' (ז'ראר דפרדייה) אשר להבת נישואיהם כבתה כבר לפני שנים רבות.
השניים חיים בכפר קטן וציורי במחוז ברי, בו יש בית קפה אחד, כנסייה גותית וקהילה פשוטה שכולם בה מכירים את כולם.
ז'ורז' הוא הדוור של הכפר, יוצא צבא בעל אות כבוד, ששירת בצפון אפריקה, ומחזיק באמונה שאלג'יריה היא שטח צרפתי בזכות.
ג'יזל, שמופתעת לפגוש את מסעוד "הערבי" כשהיא מגיעה לסוכנות האימוץ הממשלתית, יודעת שבעלה לא יסכים שתביא הביתה ילד כהה עור, כך שהיא מעבירה את הנער תהליך הבהרה מהיר לפני שז'ורז' חוזר הביתה מהעבודה.
ג'יזל מסבירה למסעוד שהוא צריך שם בעל צליל צרפתי, נותנת לו את הכינוי מישו ומלמדת אותו כיצד להצטלב. ז'ורז' אינו שם לב למעשיה, שכן הוא עיוור לכל תרבות שאינה צרפתית, חשיבה שהיתה רווחת בצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה. אחרי מאות שנים בהן כפתה את רצונה על הקולניות, ואילצה אנשים במדינות כמו אינדונזיה וצפון אפריקה לדבר צרפתית ולהישבע אמונים לרפובליקה, צרפת נאלצה לראות כיצד שלטונה מתפורר. כמו כל אומה רבת עוצמה לפניה ואחריה, צרפת ניסתה בכל כוחה להיאחז בקולוניות שלה, אבל ישנן אמיתות שלא ניתן להסתירן, לא משנה כמה צבע שיער שופכים עליהן.
דפרדייה, שנמצא בשיא הקריירה שלו, מגלם אדם דובי, מבולבל ואומלל על סף זיקנה, שלומד לאהוב ילד, למרות חשדותיו ההולכים וגוברים לגבי שורשיו האמיתיים של מישו. בעודו ממשיך לעמוד דום בכל פעם שהנשיא דה-גול נואם בטלוויזיה, חיבתו למישו והאהבה שמישו מחזיר לו מכריחה את האיש להתעורר מתרדמת החורף הנצחית בה היה שרוי. במהלך נסיעה שואל ז'ורז' את מישו אם הוא יודע היכן הוא, ז'ורז', נולד. כשמישו עונה שאינו יודע ז'ורז' שואל, "רואה? זה לא משנה איפה נולדתי. מה זה משנה?". פניו של מישו מוארים בתקווה והוא עונה: "כולנו אותו דבר!".
אבל, ככל שז'ורז' מתפתח, נישואיו משיכים להתפורר. ג'יזל אומרת למורה של מישו, המגולם ברגישות ותבונה על ידי מת'יו אמלריק שהיא אישה פשוטה. כשהמורה המאוהב בה מעניק לה עותק של "הזר" של אלבר קאמי (סופר שנולד באלג'יריה), היא אומרת לו שהיא פוחדת שלא תבין את הספר.
אישה פשוטה שתקועה בעיירה קטנה, ג'יזל משתוקקת לחיות את החיים במלואם ותוהה אם היא יכולה לעשות זאת עם ז'ורז'.
בידיהם של שחקנים מיומנים כמו ביי, אמלריק, דפרדייה והשחקן החדש סג'יר, דמויות אלה, שבתחילה נראות פשוטת, חושפות שכבות על גבי שכבות. כשדפרדייה, במהלך ריב עם שכן, קורע את חולצתו וחושף בטן גדולה ורופסת, הוא מהווה האנשה לצרפת הזקנה והשמנה, שעדיין נותרה בה מעט רוח קרב. מאוחר יותר, ישבנה החשוף של ביי מכבד בנוכחותו את המסך, אישה בת כמעט שישים, שעברה את שיאה, ועדיין יפה ומושכת, ממש כמו צרפת.
אנו זוכים גם לחזות בישבנו החשוף של מישו, כאשר התקלות לא נעימה עם האידיוטים של הכפר מסתיימת בכך שהם צובעים בלבן את ישבנו, סמל ברור למה שצרפת ניסתה לעשות לקולוניות שלה.
"לאהוב את מישו" מציג הזדמנות נפלאה לצרפת לבחון את עצמה, וכן סרט שנון ואמנותי ממנו כולם יכולים ללמוד.