לא רחוב ולא נעלים (2015)

הסרט מתמקד ברחוב נוה שאנן בתל-אביב, שהיה ידוע כ"רחוב הנעליים" ובטרנספורמציה שעבר מהרחוב שהיו מגיעים אליו מכל הארץ כדי לקנות נעליים לפני 50 שנה, למדרחוב נטוש היום, המחבר בין התחנה המרכזית הישנה לחדשה. הישנה לא קיימת והחדשה עומדת לפני הריסה. הסרט אינו מחפש מאשים אלא מבקש לספר סיפור על בית. על הבית של התושבים הוותיקים שחשים שאיבדו אחיזה בו ובית לפליטים שמחפשים מקום לשים את הראש. המתח בין הוותיקים לחדשים קיים אבל הפתרון לא נמצא ואשמה לא מוטחת.
החיבור של פישר לסיפור הוא אישי. כילד נהג לבקר תדירות עם סבתו ברחוב ששינה מאז את אופיו ומראו.
כמעט 50 שנים מאוחר יותר פישר חוזר לנוה שאנן לשמוע, כמו פעם עם סבתו, את הסיפורים של דיירי הרחוב. אבל מאז השתנה הרבה. אנשי הרחוב היום הם צעירים אבודים, קרועים ממשפחותיהם, מהגרים, עובדים זרים, מבקשי מקלט, המחפשים דרך להתקיים. גם זקני הרחוב, שמתביישים במה שהמדרחוב הפך להיות, היו בעצמם פליטים שהגיעו לנווה שאנן בתקווה לבנות לעצמם עתיד טוב יותר. הרחוב הזה תוכנן ונבנה עבור הפליטים היהודים שברחו מיפו הערבית בשנת 1921. ומאז הגיעו והלכו גלים גלים של פליטים ומהגרים. כך שבעצם הרחוב נשאר מה שהיה תמיד, מעוזם של אנשים שחיים ללא הווה ומה שנשאר להם זה או לפנטז על עתיד מוצלח או להתרפק על עבר מפואר.