בטון (2011)

עשרה חיילים וקצינים שלאחרונה השתחררו מצה"ל, התיישבו אל מול המצלמה לראשונה חשופי פנים ותיעדו את שעבר עליהם במבצע "עופרת יצוקה". בדרכם היחודית יצרו נרטיב של מלחמה לא ידועה. לא לבנון של 1982, לא לבנון של 2006, לא חומת מגן, לא מלחמת יום כיפור, אלא נרטיב מלחמתי של עזה 2009.
עומר, כתב יומן חיים במשך 5 שבועות של הלחימה בשבתו סגור בתוך הטנק. אוהד, היה מפקד הטנק הראשון שנכנס לעזה, המודיעין התריע בפניו שהוא יעלה על מטען, למרות הפחד שרדף אותו הוא רצה לחצות את הגדר כדי להיות שם במלחמה. שי מהצנחנים, התמקם בבית של עשירים, שיחק קלפים ובין לבין הרג שניים שנצפו בחלון ממול. אבשלום, נלקח תוך כדי הטירונות בצנחנים ללא הידע איך "לטהר" בית או איך מחזיקים רובה M-16.
איך משפיעה המלחמה על צעירים ישראלים שזו להם טבילת אש ראשונה? מהו מחירה האישי , הפסיכולוגי? והאם חווית הקרב תשפיע על עתידם בישראל.