17 על הקצה (2016)

בדרך כלל אני שומרת ביקורות לעצמי, אבל הפעם הרגשתי שאני חייבת לשתף.
אז קודם כל, היילי סטיינפלד מדהימה. היא אכן הצליחה לכבוש אותי עם המשחק הקומי והאטרקטיבי שלה. היא ללא ספק שיחקה את נדין על הצד הטוב ביותר, כך שלא יכולתי להעלות על דעתי מישהי מתאימה יותר לתפקיד. בהחלט התחברתי אליה בכמה וכמה מקומות.
העלילה. אהבתי את המורה ואת ארווין מלבד הדמות הראשית, וחוץ מזה, פחות או יותר שנאתי את כל הדמויות. דריאן וקריסטה כל כך הגעילו אותי, ושנאתי את התפתחות העלילה, שכמובן בסופה הם ביחד; האח החתיך והטיפוסי של נאדין, והחברה הכי טובה שלה, שהיא כמובן מהממת.
רבים מאלה שצפו את הסרט לגמרי אהבו את הסוף. כמובן שעל טעם וריח אין מה להתווכח, ואני חושבת שמצד ההתפתחות הרגשית וההתבגרות של נאדין, הסרט באמת נגמר טוב. אבל עצם העובדה הטיפוסית והשטחית לשמה, שבסופו של דבר היא מקבלת את אחיה -שאגב, לא עשה אף מאמץ אמיתי כדי להראות לה שהיה לו אכפת ממנה בתקופה הקשה שעברה עליה- ואת חברתה, ה"כל כך טובה והתמימה" שכמובן החליפה די הרבה פרצופים במהלך הסרט, ואף לא ניסתה להראות לנאדין שהיא טועה בהתרשמותה הרעה עליה. וגם החברה וגם האח היו חייבים זאת לנאדין. זה לזרוק בן אדם קרוב לכל דבר. בסופו של דבר, נאדין תפסה במושכות והצטערה בפני אחיה, מה שלדעתי היה לגמרי לא מקובל, בהתחשב בכך שהוא האח הגדול, האחראי כביכול, שהיא צריך לדאוג לה גם בזמניה הקשים ביותר. שלא לדבר על "חברתה" שבחרה באחיה במקומה. לאם היה תפקיד משנה חשוב, אבל עדיין לא התרשמתי ממנה. כמו כולם, גם היא לא טרחה להסתיר את הרגשתה שנאדין היא נטל, עול.
בכל מקרה, זה פחות או יותר הרס לי את כל חוויית הצפייה. כלומר, מה אנחנו למדים? לא לסמוך גם על האנשים הקרובים ביותר אלינו על מנת שייעזרו לנו לעבור תקופה קשה? לבחון את החברים שלנו ולחשוד בהם מקרוב יותר?
אנשים בונים חומות בעזרת אבני אמון הניתנים להם בידי הקרובים והאהובים שלהם. עכשיו אני יודעת, שגם אם אבן אחת תיפול מהחומה הזאת, היא תקרוס; וזה לא מוצא חן בעיניי. אמנם נאדין עברה תקופה קשה שבזכותה למדה והתבגרה, אבל האנשים שהיתה צריכה באמת לא היו שם בשבילה. אם רק לחשוב על כל המתבגרים שצופים בסרט הזה ובטוחים(!) שנאדין לא תישאר לבד בכל הסיפור הזה.. מה שכן, הם טועים, ואולי מאבדים תקווה. לא לכולם יש מורה סבלני או מחזר נחמד.