נקמת הבת (2018)

ב-25 באוקטובר 1987 בשעות הבוקר נרצח אברהם סמרגנדי ב-12 יריות אקדח בפתח חנותו בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. בשעות הערב הרוצח עזרא שַנסי הסגיר עצמו למשטרה, מסר את האקדח וטען להגנה עצמית. הוא הורשע ברצח ונשלח למאסר עולם.
אלא שגזר הדין היה רק תחילתה של הדרך בסיפור הזה עבור בתו של הנרצח, שפרה רונן, ועבור עורך-הדין שלה, יהודה רסלר:
כשש שנים בלבד לאחר שהתחיל לרצות את מאסר העולם שלו, הגיש הרוצח חוות-דעת רפואית על בריאותו המתדרדרת, קיבל חנינה תמוהה מהנשיא הרצוג ויצא לחופשי. שִפרה לא ידעה מנוח. היא שכרה בלש פרטי שסייע בידה לגלות שהרוצח המשוחרר של אביה, שאמור היה להיות על ערש דווי, לא סובל מכל בעיית בריאות. להיפך.
את ממצאי חקירתה הפרטית, שכללו צילומים, סרטים והקלטות סמויות, היא הציגה בפני עו"ד רסלר ויחדיו הצליחו להוכיח שחוות הדעת הרפואית עליהן הסתמך הנשיא, כאשר החליט לחון את הרוצח, נרכשה בכסף מרופאים ששיקרו לגבי מצבו הרפואי.
בהסתמך על ממצאים אלה עתר עו"ד רסלר לבג"ץ ויצר תקדים בישראל: בג"צ ביטל את החנינה שכבר אושרה בידי הנשיא והחזיר את שנסי לכלא.
בכך הגיע לסיומו מסע פרטי ומפרך של בת, שהחליטה בכוחות עצמה להחזיר את הרוצח של אביה לכלא, וחשפה בתוך כך את הקלות הבלתי-נסבלת שבה אנשי מקצוע מוכנים למכור את יושרתם המקצועית בעבור בצע כסף ולרמות את המערכת.