בקצה השמיים (2015)

מעקב אחר הציור "הטייסת" מהקו הראשון ועד להצגתו במוזיאון תל אביב.
במהלך העבודה על הציור, הצייר, אורי גיל, שהוא גם טייס הקרב המבוגר בעולם (שיא גינס), עושה חשבון נפש על המתח שבין היותו טייס (F-16), לוחם אמיץ לבין היותו אמן רגיש ואנושי. סיפורו של אורי זה סיפור הדואליות של החברה הישראלית המנסה להיות מוסרית מצד אחד והישרדותית – אכזרית מצד שני. זו ההתנגשות בין אמנות הלחימה ואמנות הציור.
במהלך העבודה על הציור, (בסגנון הבארוק, ציור ענק, ריאליסטי, שמצויר במכחולים דקים מאד) בו אורי מצייר את חבריו לטייסת במשך מספר שנים שבמהלכן, הוא, מביט לאחור על הקריירה הארוכה שלו כטייס עוד במלחמת ששת הימים, אז חיל האוויר הישראלי נחשב לטוב ביותר בעולם, ועד שחיל האוויר הישראלי הפך לחיל האוויר המושמץ ביותר בעולם, כשחבריו של אורי חותמים על מכתב סרבנות, ("מכתב הטייסים") ואינם מוכנים להטיל פצצה על אזרחים חפים מפשע, כדי לפגוע במחבלים.
האם אורי ויתר על הקוד המוסרי שלו למען המדינה או שהצליח לשמור עליו?