טרנסקידס (2019)

ארבע משפחות ישראליות מתמודדות עם התהליך המטלטל שעובר ילדן בגיל ההתבגרות האכזרי ממילא, כל אחת בדרכה.

ארבע שנים של מעקב דוקומנטרי משרטטות תמונה שבבסיסה שאלות הרות גורל: מה זה אומר להיוולד בגוף שאינו תואם את מגדרך? כיצד היינו נוהגים כהורים כאשר הילד או הילדה שגידלנו אינם מי שחשבנו שהם? והאם האהבה שלנו לילדינו היא אכן אהבה ללא תנאי?
נעם, 16, נולד כְּבת למשפחה דתית בשומרון ולמד באולפנה. כשהיה בן 14, מצאה אמו מכתב שבו כתב שהוא למעשה בן בגוף של בת. זו היתה תחילתו של המסע של נעם לקבלה ולשינוי, בסביבה בה נדמה כי אין מקום לשונֶה;

עופרי, 15, מדריך אהוב בצופֵי פתח-תקוה, תמיד נחשב לילדה המגניבה שמשחקת כדורגל עם הבנים, אלא שבתוך תוכו תמיד ידע שהוא בעצם בן, ואת האמת הזו לא היסס לספר להוריו. תוך שהוא נערך לניתוח לכריתת השדיים, הוא מקבל צו ראשון לגיוס המופנה בלשון נקבה, וגומלת בלבו ההחלטה להתגייס לצבא כלוחם קרבי;

רומי, 15, התחנכה כְּבֵן בבית-ספר דתי באשדוד, כי אמהּ חשבה שכך תוכל להוציא לבנה את ה"ג'וק" הנשי מהראש. אלא שה"ג'וק" לא ממש עזב את רומי, והיא הפכה להיות הנערה הטרנסית הראשונה בישראל שמקבלת בלוקרים (חוסמי הורמונים גבריים) מתחת לגיל 14. כעת, עושה רומי את צעדיה הראשונים בעולם הריאליטי, הרשת והדוגמנות, תוך שהיא מדחיקה את הסיפור הקשה שמצל על חייה – אביה, שמרצה מאסר עולם, לא מוכן לפגוש אותה מאז שהפכה רשמית לבת;

לירון, 17 נולד כילדה בראשון לציון. כשהחליט שהוא הולך עד הסוף עם השינוי המגדרי, הוא ביקש בצעד אמיץ ויוצא דופן, להקפיא ביציות לפני שהזריק לעצמו הורמונים שיהפכו אותו לגבר, ובכך הפך לנער הטרנסג'נדר הצעיר ביותר בישראל שעובר שאיבת ביציות.