בכינו בלי דמעות (2022)

בספטמבר 1993, היסטוריון ומומחה ישראלי לחקר השואה, פרופ' גדעון גרייף, הגיע לאושוויץ-בירקנאו, יחד עם שישה מן הניצולים הישראליים האחרונים של "הזונדרקומנדו" באושוויץ. שישה אסירים אלה, שחיו במחשכים רוב ימי חייהם ולא סיפרו את סיפורם האישי מעולם, חוזרים לאושוויץ כמעט 50 שנים לאחר שחרורם ומשחזרים במדויק ואותנטיות, מתוך שרידי המחנה, את "העבודה" שלהם באושוויץ. כל הראיונות עם ששת הניצולים נעשו בעברית והם מוצגים בפעם הראשונה. איש מאנשי הזונדרקומנדו אינו בחיים כיום.
ה"זונדרקומנדו" היה שמה של פלוגת יהודים שאולצו על ידי הגרמנים לשמש כעבדים במתקני ההרג ההמוני שבמחנות ההשמדה. לאחר המלחמה התקיימה מחלוקת רבה בדבר תפקידם של אנשי ה"זונדרקומנדו" במכונת ההרג הגרמנית ויש אף שביקשו להעמידם לדין באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים ורצח המונים.
העדויות המלאות של ששת הניצולים פורסמו בספרו של פרופ גרייף "בכינו בלי דמעות". זה היה מחקר שסיפק לעולם פרטים לא ידועים על בית החרושת למוות אושוויץ בירקנאו והאופן המפורט שבו עבד מפעל המוות.