בבילון (2022) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

"רציתי לבחון את הימים הראשונים של אמנות ותעשייה, כששניהם עדיין חיפשו צורת ביטוי", אומר במאי הסרט דמיאן שאזל, "וברמה עמוקה יותר, אהבתי את הרעיון להסתכל על החברה המשתנה. הוליווד עברה סדרה של שינויים מהירים ולעתים מטלטלים לכאורה בשנות ה-20, וכמה אנשים שרדו, אבל רבים לא. במונחים של היום, היינו קוראים לזה שיבוש. אתה מסתכל על מה שהאנשים האלה עברו, וזה נותן לך תחושה של המחיר הנפשי שהתלווה למשיכה של כל כך הרבה אנשים ללוס אנג'לס באותה תקופה. לסיפור המעבר הזה יש צד אפל, החל מסנכרון הסאונד הקולנועי ועד שורה של קודים מוסריים חדשים - שבסופו של דבר הגיעו לשיאם בקוד ההפקה של שנות ה-30 - וארגון מחדש של קהילה חופשית ולא מפוקחת אל תוך התעשייה הארגונית הגלובלית שאנו מכירים היום. במקביל לכל זה, לוס אנג'לס הופכת מעיירה מדברית כפרית בעיקרה בתחילת שנות ה-20 לאחד מהמגלופוליס הגדולים בעולם עד סוף העשור. הרבה מבנים חדשים ונוצצים ובמות קול עלו מהאפר, אבל ההרס האנושי היה ניכר".
"המטרה הייתה לעשות את האפוס האמריקאי הגדול על הוליווד המוקדמת", אומר מפיק הסרט מת׳יו פלוף. כששאזל חקר עמוק בהיסטוריה של עידן הסרט האילם, הרושם שקיבל על האנשים שחיו בשנות העשרים השואגות היה שונה בתכלית מהאופן שבו קיבל בעבר. "לעיתים קרובות אנו מסתכלים על תקופת הזמן כאילו הדבר הכי 'קיצוני' שקרה היה קצת יותר מדי מרטיני", אומר שאזל וממשיך, "אבל המציאות היא שהאנשים האלה פעלו בעולם ללא מעצורים שבו תעשייה ועיר שלמות נבנות מהיסוד, וזה דורש סוג מסוים של טירוף". (מאת יחסי ציבור)