טור פרידה (2023) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

הסרט הוקרן במסגרת ההקרנות היעודיות לחברי ושופטי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה במקביל להפגנות כנגד המהפכה המשפטית של יריב לוין ובנימין נתניהו, ונתפש כרלבנטי לתקופה על אף שהוא מתרחש על רקע הפגנות בלפור שנועדו להפגין נגד שלטונו של בנימין נתניהו. (מאת צוות אידיבי)

הסרט היה אמור לצאת מסחרית בנובמבר 2023 ואז הוא פוגש את המציאות של ה-7 באוקטובר:
השחקנית אילנית בן-יעקב איבדה את אחיה ליאור שנלחם בכיתת כוננות בעוטף עזה.
המפיקה בפועל מיקה קלדרון איבדה את אמה בבארי.
עורך הסאונד באולפני די.בי. ליאור וייצמן נרצח כשרכב על אופניו בשבת בבוקר של ה-7 בשדרות.
אחי כלתו של הבמאי רוני ניניו, חיימי בנעים, נרצח כשרכב על אופניו באותו בוקר בשדות של נתיב העשרה. (מאת צוות אידיבי)

דבר התסריטאים

מכל בחינה הקשורה ליצירת הסרט הזה- זה היה חסר היגיון, חסר סיכוי ומנוגד לכל תרחיש של היתכנות.

אבל בתקופה ההיא, לא כל כך מזמן, שבה הושתקנו ושותקנו, והמסיכות והחיסונים, המשפט הנמרח, ההפגנות, העוד בחירות, בתוך בליל המסחרה והטרלול הבלתי נגמר הזה שהיו אז חיינו- לעשות סרט שידבר בדיוק עם זה – זה היה הדבר הכי הגיוני בעולם. כשאין לך מה להפסיד ואתה רוצה לצעוק, שזה תלוי רק בך, אם משהו יקרה או לא יקרה – לכתוב תסריט זה מנוע מאד אפקטיבי, מסתבר.

בזמן של שבר גדול, בתקופה של התפרקות, של שסע וקרע, אלימות, שנאה ואובדן אמון – ביקשנו לשים קלוז אפ על חשבון נפש. חיפשנו את השפה, את המילים, בניסיון למצוא בחזרה את הדרך הביתה.



דרור קרן על הסרט

בגלל שהייתי שותף לתסריט, הסצנות, הסיפור, שכתבנו רוני אני, המילים היו מאד קרובות אלי. .הן ביטאו, שיקפו, בדיוק את מה שרציתי לספר גם כשחקן. צילמנו כמעט בלי אילוצי הפקה . זה דבר מאוד נדיר בקולנוע בכלל וקולנוע ישראלי בפרט. זה איפשר למשל גם לחזור לפעמים ולצלם סצנות פעם שניה. התמהיל האנושי לפני ומאחורי המצלמה שהתאחד כדי ליצור את הסרט הזה, נתן רוח גבית ותמיכה, עם שקט יצירתי וריכוז נדיר על הסט. משהו שאני לא זוכר כמוהו. התהליך הזה, מתחילתו ועד סופו היה שיעור ענק בשבילי בכוח של הקבוצה ביכולת שלה להתאחד ולייצר סיפור בזמנים קשים ומאתגרים, שלנו כיחידים, כחברה.



אילנית בן-יעקב על הסרט

אפשר לומר שהתגייסתי לפרויקט הזה כמו כל מי שתרם את חלקו, כדי לספר את הסיפור הזה, שמתאר את מה שהרגשנו בימי בלפור פינת קורונה בשנת 2020. המציאות הלכה יד ביד עם התסריט וגם האזרחית המודאגת שהייתי לא עזבה לרגע את היד של הדמות המודאגת שגילמתי. אני רוצה להאמין שהסרט הזה יאפשר לכל מי שצופה בו, לקפוץ לרגע בזמן, לימים בהם נזרעו הזרעים של מה שיגדלו להיות עשבים פראיים ושוטים, ולחשוב איזה עתיד הוא מבקש לעצמו ולילדיו וינקוט עמדה ויפעל למענם.

ובתקווה שהאמנות תמשיך לשקף למציאות איך היא נראית בימים רעים ובימים הטובים שלה.



יהושע סובול על הסרט

כאשר רוני ניניו הציע לי לשחק אב של איש תקשורת מאוים ע״י בריונים פאשיסטים, הצעתו זרקה אותי לחוויה שעברתי לפני 35 שנים, כשהעלינו בתיאטרון חיפה את הצגת המחזה שלי ״סינדרום ירושלים״, שהציגה את הקנאים היהודים כמי שגרמו לחורבן בית שני.

הצגת המחזה לוותה בהתפרעות אלימה של בריונים מהימין האובדני.

למחרת הבכורה קבלתי איומים ברצח, וחברת הכנסת גאולה כהן הציעה לי להתאבד.

עוצמת התגובות הפראנואידיות למחזה שלי עוררה בי דאגה עמוקה לגורלה ולקימותה של מדינת ישראל הנתונה לשלטונו של ימין משיחי-אובדני.

את הדאגה הזאת ניסיתי לבטא בדמות אביו של העיתונאי המאוים ע״י יורשי הסיקריקים של הימים ההם החיים ופועלים בזמן הזה. נסיתי לטעון את דמות האב בדאגה עד ייאוש משתק שנובע מהתחושה שהוא ובני דורו הורישו לבנו ולדורו חברה חולה מטירוף לאומני אלים, ועקב גילו המתקדם ידו קצרה מלהושיע את בנו המאוים ברצח, ובו בזמן הוא מלא חמלה וכעס חסר אונים על זוגתו שעדיין לא הגיעה לעומק הייאוש שלו, והיא עדיין משלה את עצמה שעוצמת דאגתה עשויה לעצור את האסון המאיים על בנה, על נכדיה, ועל החברה הישראלית המוצעדת ומנווטת בעיוורון על ידי שליטיה לקראת אסון קיומי. (מאת יחסי ציבור)

2020. בין סגר ראשון לשני. שוב איומים על עיתונאים, שוב אלימות בהפגנות בלפור. התחלתי לשרטט לסרט איזשהו מבנה עלילתי. אחר כך פניתי אל דרור קרן. היה לי ברור שהוא יהיה הליהוק האולטימטיבי לתפקיד העיתונאי (ולאחר מכן מצאנו עצמנו כותבים יחד את התסריט). אילנית בן-יעקב הנפלאה בתפקיד אשתו (איתה עבדתי בסדרה ״כבודו״) היתה הטלפון הבא שלי. הרגשתי שבדרך בה נעשה את הסרט הם יתרמו רבות, גם בסצינות שיעשו באימפרוביזציה.

מהרגע הראשון דמיינתי את הסרט בשחור, אפורים ולבן, ללא צבע. הטלפון השלישי היה לצלם עופר ינוב, איתו עשיתי את סרטי הקודם ״היו לילות״ ואת הסדרה ״כבודו״. בזמן צילומי הסדרה שוחחנו לא מעט על הרצון המשותף לצלם סרט בשחור לבן. עכשיו, בימים הקודרים, הגיעה ההזדמנות. בשחור לבן צריך יהיה לדמיין את הצבעים בכדי להתקיים עם מידה מסוימת של אופטימיות.

וכך- בהפוגות הקורונה ובימים סוערים פוליטית, עשינו סרט. כולם באו, קודם כל התנדבו: השחקנים, הצוות, אנשי ההפקה, ספקי הציוד והחברים. זה נהיה סרט של כולם. זו היתה שעתם היפה. זה היה רגע מכונן. על הרגע הייחודי הזה, אני אומר תודה גדולה.

בעקבות ארועי ה-7 באוקטובר דחינו את הקרנתו המסחרית של הסרט. עכשיו הוא יוצא לאקרנים כשהוא מהדהד את ארועי השבת השחורה ועלילתו ודמויותיו מנבאים את האסון הגדול שפקד אותנו. (מאת יחסי ציבור)