עיר ללא רחמים (2003)

איך מרגיש מי שחוזר למקום בו גדל, ומגלה שהוא הפך למרכז סחר הסמים של המדינה?
איך מרגיש מי שזכרונותיו ונופי ילדותו נמחקו מתחת לבתים הרוסים וערימות זבל?
איך מרגיש מי שמגלה שלעירו יש היסטוריה של 5000 שנה - רובה חבויה מתחת לאדמה?
ומה קורה כשהמציאות בעיר משקפת תמונת מראה לנעשה במדינה כולה?

ציפי רייבנבך, במאית הסרט, היתה תינוקת כאשר הגיעה ללוד בשנת 1950 עם הוריה, שניהם ניצולי שואה. היא עזבה את העיר בשנת 1977 כשהיא אלמנת מלחמה ואם לילדה קטנה. לאחרונה חזרה רייבנבך ללוד כדי לצלם סרט על העיר שחיים בה יהודים, מוסלמים ונוצרים בערבוביה של צבעים וצלילים - קריאת המואזין, צליל פעמוני הכנסיות, קולות השוק ורעש המטוסים בשדה התעופה הסמוך. היא התקבלה במטר אבנים ומצאה עיר אלימה, עוינת, והרוסה מבחינה אורבנית. עיר של מציאות סוריאליסטית, עיר ללא רחמים.