סוד החיים הפשוטים (2023) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

שיחה עם הבמאי אריק בנארד.

ש: איך עלה הרעיון לתסריט?
ת: זה שילוב של שלושה דברים, הראשון ארוחת ערב עם ונסן רוג'ה , אחד המפיקים של הסרט, יחד עם שני המפיקים האחרים הם הפיקו את אחד מסרטי, "רוח המשפחה". שוחחנו במהלך הארוחה על אפשרות של שיתוף פעולה נוסף. ובמהלך השיחה דברנו על הבמאי ג'ון פורד, במיוחד על התקופה בה הוא עבד עם אולפני פוקס. על האנושיות הרבה והעמוקה שבאה ליד ביטוי בדמויות שגילמו שחקנים כמו ויל רוג'רס. אני אוהב את הפשטות הניכרת בקולנוע הזה והתחלתי לדבר על כך עם ונסן שהוא בעצמו מעריץ גדול של פורד. התחלנו לדבר על סרט המבוסס על מפגש מקרי בין שני אנשים שלא מכירים אחד את השני, נניח בעקבות קלקול במכונית. ואז השיחה שינתה כיון למשהו אחר אבל אני די בטוח שהזרעים נזרעו.
כמה חודשים אחרי זה פרצה מגיפה הקורונה. יום לאחר ההכרזה על סגר ירדתי לרחוב והלכתי והופיע אדם מולי, והוא עבר למדרכה השנייה. הוא ל א הכיר אותי אבל הוא פחד. חזרתי הביתה לקחתי רגע לחשוב ומיד צלצלתי לשלשת המפיקים שכבר התחלתי לכתבו עבורם תסריט, וביקשתי שיתנו לי חודש כדי שאוכל לכתוב את התסריט שאני חייב לכתוב. בדחיפות.
אבל הזמן עמד מלכת ואני הייתי צריך להילחם בתחושת הקושי והמחנק שהרגשתי שמתפתחת בזמן שאתה כותב תסריט.
הרעיון היה לכתוב תסריט, שזה תסריט של "לחיצת יד", מפגש עם האחר והכרה באחר. ונזכרתי בשתי דמויות שהמתינו לי בעקבות קלקול במכונית.
והסיבה השלישית היא השחקן גרגורי גדבאוה. סיימנו לעבוד על דלישס ומיד רציתי לעבוד איתו שוב. כבר היה לי הרעיון של הדמות שלו, רק הייתי צריך למצוא את הדמות השניה וכן גם את הסיפור.

ש: החיבור בין הדמיות של למברט וילסון וגרגורי גדבאוה הוא חיבור שאנחנו לא מרבים לראות בקולנוע.
ת: חיבור זו המילה שמשתמשים בה בעיקר לתאר סרטי חברות שיש בהם גם אקשן , אבל זה לא הסרט שרציתי לעשות. תחשוב למשל על "ארוחת הערב שלי עם אנדרה", שני אנשים יושבים במסעדה ומדברים וזה מרתק, אבל אני אדם של חוץ, של טבע, אני אוהב אויר, רוח, נופים. אז ידעתי שהדמויות שלי יזכו למעט אויר צח. נכון שאני אוהב פשטות אבל אני תסריטאי ולכן אני לא יכול להימנע למלא את הסיפור שלי בפיתולים וסיבוכים
מתוך הסגר של הקורונה, כתבתי על מפגש עם אחרים, אפילו אם אתה לא מכיר אותם. ועל האפשרות ליצירת חברויות חדשות. לא הכל דפוק. אז חשבתי שאצור סרט על חברות ואני שואל מה הוא חבר?
ואז הבנתי שסרטים שעוסקים בחברות הם סרטים המדברים על חברות ארוכת שנים. רציתי לנסות משהו אחר, משהו שמתחיל ממפגש. יצרתי מסגרת זמן של סוף שבוע שיכול היה לצור מצב שיתפתח לחברות.

ש: מדוע הדמות שמשחק גרגורי גדבואה הוא מומחה בחקר ימי?
ת: יש משהו מאד צנוע לדעתי בעיסוק בדברים שאתה לא יכול לראות וזה מאד מתאים לו. רצתי להחביא אפשרות של זכיה בפרס נובל המסתתרת מאחרי ההתנהגות של חוטב עצים. לא רצתי משהו יותר פיוטי כמו אסטרו פיזיקה או משהו מופשט כמו מתמטיקה. חיפשתי בכל מיני כיוונים ואז נתקלתי בתמונות של פלנקטון מאד מיוחדות . והמשכתי לחקור. גיליתי שהיצורים המיקרו אורגניזמים הללו הם לא רק הראשונים בשרשרת המזון אלא גם יכולים להיות חלק מתהליך מציאת הפתרון לבעיות חוסר במזון כתוצאה מעלייה גדולה באוכלוסייה. מצאתי שזה מרתק וגם נראה לי מעניין שמומחה בביולוגיה ימית מוצא מקום מסתור בהרים. רחוק מן הים. זה יעלה שאלות על המוטיבציה שלו לעשות את זה ואנחנו נצטרך לתת תשובות.
ש: מה המשמעות של כתיבת תסריט עבורך?
ת: היא מסבה לי הנאה רבה, אני כותב כל יום וכשמאיזה שהיא סיבה אין לי זמן לזה אני מרגיש שאני לא ממלא את הייעוד שלי ויש לי רגשות אשם שלא עשיתי את זה. אני כותב אחרי ריצה החל משבע וחצי בבוקר, חמש שעות מדי יום בכל ימות השבוע זה ממש צורך ביולוגי. אין לי חרדה מול דף ריק רק הנאה רבה.

אבל אני לא רואה את עצמי סופר, כל מה שאני כותב ניתן לשנות, לערוך להפוך, יותר קרוב לכתיבה עיתונאית. נדמה לי שאני שומע את נקישות מכונת הכתיבה. זו גם כתיבה עיתונאית אבל גם מתמטית, תסרט הוא כמו חידה מתמטית שיש לפתור. זו חוויה אינטלקטואלית למצוא את הפתרון. תמיד אפשר לגלות שפתרונות מסוימים הם טובים יותר מן האחרים. זה הוא גם חיפוש אחרי הדבר האסתטי הנכון ביותר.
יש גם תחושה של מאבק, אתה מחפש פתרונות שונים למתקפה של המציאות. התסריט הזה היה התגובה שלי למגפת הקורונה. זה הדבר שהייתי זקוק לו להתמודד ולהגיב.

ש: האם כתבת את התסריט לגרגורי גדבואה וללמברט וילסון?
כתבתי אותו עבור גרגורי, כי ידעתי שהוא שם, התשוקה שלי לעבוד איתו שוב, מלאה את התשוקה שלי לדמות שכתבתי עבורו. עם למברט וילסון זה היה שונה קודם כל כי לא הכרתי אותו לפני כן וגם כיוון שהדמות שהוא מגלם לא היתה קיימת בגרסה הראשונה של התסריט. במקור האישיות היתה שונה, יצרתי איזה שחקן קומדיות פופולארי שרצה להיות ויטוריו גסמן אבל התסריט התנדנד ואז הפכתי אותו ליזם דו קוטבי וזה עדיין לא עבד. הייתי צריך לחפש שחקן שיהי נעים לעבוד איתו במשך חודשים ובעיקר שיתאים לעבודה מול גרגורי. אחד הסוכנים הסב את תשומת ליבי ללמברט ואז הכל הסתדר. כתבי מחדש והמצאת את הדמות של ונסן דלקור הדימוי שלי על למברט התאים לדמות שכתבתי אלגנטי, ליברלי, עם בטחון עצמי הנושא עמו שבר, למברט קרא והסכים מיד. ,

ש: היה קל לעבוד עם הכלב?
ת: רצתי בהתחלה כלב רועים ואז כשהגעתי לליהוק הכלב ראיתי את גסטון, זה שמו שהאמיתי של הכלב והוא מאד הצחיק אותי עם המבט שלו. אז כתבתי את הכלב מחדש
לצלם עם בעלי חיים גורם ל להרגיש מיד צנוע. (מאת יחסי ציבור)