ארט קולג' 1994 (2023) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול
דילוג מהיר בעמוד זה: דבר הבמאי/ת
איך צולם?
עריכה פרסים והצלחה עריכה
יודעים באילו פרסים זכה "ארט קולג' 1994"? באפשרותכם לעדכן אותנו.
הפצה בקולנוע:
05.09.2024 (ישראל)
קופות הקולנוע: מכירת כרטיסים והכנסות
אין לנו את המידע הזה, אבל אם לכם יש, באפשרותכם: לעדכן אותנו.
קו סיפורי
#תקציר עלילה,
עריכה
רוצים להוסיף לכאן את המידע הזה? באפשרותכם: לעדכן אותנו.
דבר הבמאי/ת עריכה
ש: מדוע בחרת למקם את עלילת הסרט ב שנת 1994?
מה היחס שלך לתקופת הזמן הזו במיוחד בסין?
ת: שנות ה- 90 היו תקופה חשובה מאד בהתפתחות של החברה הסינית. חיי היום יום של האדם הממוצע עברו שינוי גדול מאד, ביחד עם המעבר לכלכלה חופשית יותר. תרבות מערבית וורעיונות מערביים הציפו את קו האופק של התושבים. היו אלו ימים בהם דנו בפילוסופיה, בספרות, אמנות וכן הלאה. זמנים מלאי תקוות ואידיאלים. נרשמתי לבית ספר לאמנות בראשית שנות ה-90 השקעתי את כל כולי בעולם האמנות וליצירה אמנותית בתשוקה מלאה. חשתי שכל מה שסובב אותי בקמפוס היה מלא חיים, מלא תקוה, חדש. זה הוא הרקע שבחרתי לסרט.
ש: הסרט עוסק במאבק שמאפיין את הצעירים הסינים, לבחור בין המסורתי למודרני. איך זה השפיע על הדרך בה כתבת את התסריט?
ת: באותה עת אמנות מודרנית הפכה לדבר מאד פופלרי בבתי הספר לאמנות. מרצים ומורים דיברו ויצרו אומנות מודרנית כל הזמן. אנשים התווכחו בהתלהבות רבה על רעיונות, עיצובים, סגנון, אבל הנושא הגדול והמרכזי בדיונים הללו היה הקונפליקט בין המסורתי לבין ההתפתחות המודרנית של החברה. ואני מאמין עד מידה מסוימת שזה הנושא שכל אחד חייב להתעמת איתו, אבל ברמות שונות. מה שקרה בקמפוסים באוניברסיטאות היה חלק ממהפך חברתי שהתרחש בסין. אני חש שזה דבר שנגע בכמעט כל אחד.
הסרט עוסק באירועים שהתרחשו בבית הספר לאמנות באותה עת. אני רוצה להבליט את החלקים המעניינים ובעלי הערך ביותר בסיפורים הללו. אני רוצה לחשוף את הבחירות ואת הדילמות שהעסיקו את אלו שעסוק ביצירה אמנותית. המטרות, אישיות, אהבה, חברות.... כל המאבקים והחויות הללו מייצגים תמיד את המאבק בין המודרניות למסורת.
ש: הנושא המרכזי בלבו של הסרט הזה וגם בסרטך הקודם הוא אנשים צעירים המנסים לנווט בתוך חברה המשתנה במהירות. מה המשמעות עבורך של התקופה הזו והנושאים הללו?
ת: העולם בו אנו חיים נמצא בשינוי תמידי. וסין במיוחד חוותה שינויים גדולים בעשורים האחרונים. כל אחד שהוא חלק מן הטרנד הזה חש בתוצאה של השינוי הזה ובמיוחד אנשים צעירים.
גורלם נחרץ על ידי השינוי בזמנים. הם חיים בתוך המאבק בין האידיאלים למציאות. מסורת ומודרניות, תקוה ויאוש והם חווים חוסר בטחון גדול. אני רואה את עצמי בתוך אותם אנשים שחוו את השינויים הללו ואת הדברים הללו וגם הפכו לאובססיביים לחוסר הבטחון.
אני רוצה להביע את הרגשות הללו בסרטים שלי, לספר את הסיפורים של אלה השטים למעלה ולמטה במעלה נהר ההיסטוריה. חייהם לעיתים בוהקים ולעיתים שחורים, לעיתים הם חזקים לעיתים חלשים, לעיתים מלאי שמחה לעיתים עצובים. על מי שהיו אנשים צעירים והשאירו עקבות מלאי שמחה שהשפיעו על חייהם וזה נכון גם לגבי אלו החיים את הנעורים שלהם, גם כשהם מבוגרים יותר.
ש: אתה יכול לומר לנו משהו על התהליך ועל הטכניקה של יצירת הסרט, ואיך הרקע שלך כאמן השפיע על יצירת הסרטים שלך? האם יש איזה טון מיוחד שרצית להביא לסרט?
ת: תמיד יצרתי את סרטי האנימציה שלי בטכניקה מסורתית של דו מימד ותהליך היצירה הוא מאד פשוט. עבורי השינוי הגדול ביותר בטכניקת היצירה הוא המעבר מציור על נייר לציור דיגיטלי. הדיגטלי הוא יותר יעיל וגם מאפשר לערוך תיקונים בקלות רבה יותר. במהלך ההפקה אני אוהב להשתמש בקטעים מצולמים כדי ליצור הקשים שונים, אני גם מצלם את הנוף המקורי ואז משתמש בצילומים כבסיס, כשאני מצייר את הרקעים.
אני אוהב לספר סיפורים, אני אוהב לצפות בסרטים, לספר סיפורים בשפה קולנועית זה דבר מאד משמח. בנוסף ללרצות לספר סיפור מהנה, הצבתי לעצמי מטרה נוספת בסרט הזה, ברמה האסטתית. להציג את עוצמת החיים של כל דמות ודמות.
ההתמחות שלי בבית הספר לאמנות היתה ציור סיני מסורתי, כך שבסרטי האנימציה שלי הצבע של הדימויים, הקומפוזיציה של התמונה, השימוש בקווים, העולם כולו, מושפעים עמוקות מן ההתמחות שלי וכך גם נוצר הסגנון האיש שלי. לחינוך לאמנות לו זכיתי, יש השפעה גדולה על היצירה שלי.
הסרט לוקח אותנו אל שנות ה-90 שזה לפני הרבה זמן אבל גם קרוב מאד, מצד אחד אינטימי אבל גם מרוחק, עבורי לשחזר את התקופה הזו באנימציה זו תחושה יותר משוחררת, יותר מדוייקת וקל לי לשלוט עליה יותר. אני מקוה שאצליח ליצור את התחושה שהעולם הזה הוא גם אמיתי וגם
סוריאליסטי, אם יצליח הקהל להרגיש בתחושת היופי בזמן הצפייה זה יהיה דבר מאד מיוחד עבורי.
ש: מה ההגדרה שלך לאמנות?
ת: מאד קשה להגדיר אמנות, להסביר מה היא אמנות בדרך פשוטה. אני חושב שמהות של אמנות היא ההתרגשות שאתה יכול לחוש מן הדברים הסובבים אותך. זו היא צורת ביטוי של הרגשות שאנשים חשים בתוכם. (מאת יחסי ציבור)
מה היחס שלך לתקופת הזמן הזו במיוחד בסין?
ת: שנות ה- 90 היו תקופה חשובה מאד בהתפתחות של החברה הסינית. חיי היום יום של האדם הממוצע עברו שינוי גדול מאד, ביחד עם המעבר לכלכלה חופשית יותר. תרבות מערבית וורעיונות מערביים הציפו את קו האופק של התושבים. היו אלו ימים בהם דנו בפילוסופיה, בספרות, אמנות וכן הלאה. זמנים מלאי תקוות ואידיאלים. נרשמתי לבית ספר לאמנות בראשית שנות ה-90 השקעתי את כל כולי בעולם האמנות וליצירה אמנותית בתשוקה מלאה. חשתי שכל מה שסובב אותי בקמפוס היה מלא חיים, מלא תקוה, חדש. זה הוא הרקע שבחרתי לסרט.
ש: הסרט עוסק במאבק שמאפיין את הצעירים הסינים, לבחור בין המסורתי למודרני. איך זה השפיע על הדרך בה כתבת את התסריט?
ת: באותה עת אמנות מודרנית הפכה לדבר מאד פופלרי בבתי הספר לאמנות. מרצים ומורים דיברו ויצרו אומנות מודרנית כל הזמן. אנשים התווכחו בהתלהבות רבה על רעיונות, עיצובים, סגנון, אבל הנושא הגדול והמרכזי בדיונים הללו היה הקונפליקט בין המסורתי לבין ההתפתחות המודרנית של החברה. ואני מאמין עד מידה מסוימת שזה הנושא שכל אחד חייב להתעמת איתו, אבל ברמות שונות. מה שקרה בקמפוסים באוניברסיטאות היה חלק ממהפך חברתי שהתרחש בסין. אני חש שזה דבר שנגע בכמעט כל אחד.
הסרט עוסק באירועים שהתרחשו בבית הספר לאמנות באותה עת. אני רוצה להבליט את החלקים המעניינים ובעלי הערך ביותר בסיפורים הללו. אני רוצה לחשוף את הבחירות ואת הדילמות שהעסיקו את אלו שעסוק ביצירה אמנותית. המטרות, אישיות, אהבה, חברות.... כל המאבקים והחויות הללו מייצגים תמיד את המאבק בין המודרניות למסורת.
ש: הנושא המרכזי בלבו של הסרט הזה וגם בסרטך הקודם הוא אנשים צעירים המנסים לנווט בתוך חברה המשתנה במהירות. מה המשמעות עבורך של התקופה הזו והנושאים הללו?
ת: העולם בו אנו חיים נמצא בשינוי תמידי. וסין במיוחד חוותה שינויים גדולים בעשורים האחרונים. כל אחד שהוא חלק מן הטרנד הזה חש בתוצאה של השינוי הזה ובמיוחד אנשים צעירים.
גורלם נחרץ על ידי השינוי בזמנים. הם חיים בתוך המאבק בין האידיאלים למציאות. מסורת ומודרניות, תקוה ויאוש והם חווים חוסר בטחון גדול. אני רואה את עצמי בתוך אותם אנשים שחוו את השינויים הללו ואת הדברים הללו וגם הפכו לאובססיביים לחוסר הבטחון.
אני רוצה להביע את הרגשות הללו בסרטים שלי, לספר את הסיפורים של אלה השטים למעלה ולמטה במעלה נהר ההיסטוריה. חייהם לעיתים בוהקים ולעיתים שחורים, לעיתים הם חזקים לעיתים חלשים, לעיתים מלאי שמחה לעיתים עצובים. על מי שהיו אנשים צעירים והשאירו עקבות מלאי שמחה שהשפיעו על חייהם וזה נכון גם לגבי אלו החיים את הנעורים שלהם, גם כשהם מבוגרים יותר.
ש: אתה יכול לומר לנו משהו על התהליך ועל הטכניקה של יצירת הסרט, ואיך הרקע שלך כאמן השפיע על יצירת הסרטים שלך? האם יש איזה טון מיוחד שרצית להביא לסרט?
ת: תמיד יצרתי את סרטי האנימציה שלי בטכניקה מסורתית של דו מימד ותהליך היצירה הוא מאד פשוט. עבורי השינוי הגדול ביותר בטכניקת היצירה הוא המעבר מציור על נייר לציור דיגיטלי. הדיגטלי הוא יותר יעיל וגם מאפשר לערוך תיקונים בקלות רבה יותר. במהלך ההפקה אני אוהב להשתמש בקטעים מצולמים כדי ליצור הקשים שונים, אני גם מצלם את הנוף המקורי ואז משתמש בצילומים כבסיס, כשאני מצייר את הרקעים.
אני אוהב לספר סיפורים, אני אוהב לצפות בסרטים, לספר סיפורים בשפה קולנועית זה דבר מאד משמח. בנוסף ללרצות לספר סיפור מהנה, הצבתי לעצמי מטרה נוספת בסרט הזה, ברמה האסטתית. להציג את עוצמת החיים של כל דמות ודמות.
ההתמחות שלי בבית הספר לאמנות היתה ציור סיני מסורתי, כך שבסרטי האנימציה שלי הצבע של הדימויים, הקומפוזיציה של התמונה, השימוש בקווים, העולם כולו, מושפעים עמוקות מן ההתמחות שלי וכך גם נוצר הסגנון האיש שלי. לחינוך לאמנות לו זכיתי, יש השפעה גדולה על היצירה שלי.
הסרט לוקח אותנו אל שנות ה-90 שזה לפני הרבה זמן אבל גם קרוב מאד, מצד אחד אינטימי אבל גם מרוחק, עבורי לשחזר את התקופה הזו באנימציה זו תחושה יותר משוחררת, יותר מדוייקת וקל לי לשלוט עליה יותר. אני מקוה שאצליח ליצור את התחושה שהעולם הזה הוא גם אמיתי וגם
סוריאליסטי, אם יצליח הקהל להרגיש בתחושת היופי בזמן הצפייה זה יהיה דבר מאד מיוחד עבורי.
ש: מה ההגדרה שלך לאמנות?
ת: מאד קשה להגדיר אמנות, להסביר מה היא אמנות בדרך פשוטה. אני חושב שמהות של אמנות היא ההתרגשות שאתה יכול לחוש מן הדברים הסובבים אותך. זו היא צורת ביטוי של הרגשות שאנשים חשים בתוכם. (מאת יחסי ציבור)
פסקול
עריכהאין לנו את המידע הזה, אבל אם לכם יש, באפשרותכם: לעדכן אותנו.