חופשה בקטנה (2024) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

שיחה עם ברונו פודלידס
ש: ספר על התהליך של הפרויקט
ת: זה פרויקט שהולך איתי כבר משנת 2003, כשתהחלתי לעושת טיולים קטנים עם המשפחה בנהרות. אני אוהב את החופשות האלה ולאט לאט התחלתי לגלות את כל הנחלים והתעלות הקטנות. ממש קל לטייל בסירה מדרום צרפת ועד לגרמניה. וגם מעבר לכך. רשת התעלות הזו היא כל כך עשירה. אבל אתה חייב שיהיו לך יחסים טובים עם הזמן בשביל סיור כזה. מכך צמח הרעיון לסרט שמתרחש במעין טיול כזה. זה גם צמח מן האהבה שלי לסרטו של ארנסט לוביטש "להיות או לא להיות", בו צפיתי שוב ושוב ועשה עלי רושם מאד גדול.

ש: בסרט כולם מנסים לעבוד על כולם
ת: הדמויות הן רחוקות מלהיות בני אדם מושלמים. אמנם דפוקים אבל בדרך מאד סימפטית. בלי יותר מדי יסוריי מצפון.

ש: אחיך דני משחק דמות מלאה בקנאה. הקנאה שלו לעיתים נראית בורלסקית.
ת: לדני ניתנה אפשרות לשחק דמות בסגנון לואי דה פינס, איש קטן וקנאי. אבל הקנאה שלו הופכת בסופו של דבר למשוה די שביר. ולאחר חצי שעה יש מהפך בסרט אבל אני לא רוצה לגלות אותו לקהל.

ש: בסרט מופיעים רבים מן השחקנים שעבדו איתך, אבל לא כולם?
ת: אין לי תפקיידם לכולם כל הזמן אבל הדבר הבטוח הוא שאני יכול לסמוך עליהם תמיד. יש שחקנים/ חברים שמוכנים לשחק גם סצינה קטנה ואני מודה להם מאד.

ש: יש מצטרפים חדשים לחבורה בהם גם דניאל אוטיי.
ת: אני מקפיד לא לחשוב על הליהוק בזמן שאני כותב, כי אני מאמין שבעזרת השחקנים אנחנו מביאים את הדבר הנוסף לתסריט, אנחנו משלימים אותו. השחקנים לוקחים את התסריט צעד אחד קדימה. הנכונות של דניאל אוטיי להצטרף היתה הזדמנות גדולה עבורי. הוא קרא את התסריט מיד כששלחתי לו סיים מהר וצלצל אלי. נפגשנו שוחחנו , בסיום השיחה נשקנו אחד את השני. דניאל מביא הרבה פינס לדמות. משהו בסיסי מעורר סימפטיה. יום אחד אמר דניאל על הסט " אני מקוה שההנאה שלי מן הצילומים לא מזהמת את הדמות". אמרתי לו שלהפך זה יוצר הרבה יותר עניין ביחס לדמויות האחרות.
אני מגלם את הקפטן והדמות שלי פונה אל הדמות של דניאל אוטיי ואומרת לו "תהנה"

ש:האם היה קל למצוא את הספינה?
ת: מאד , שכרנו אותה מאותה חברה ששכרתי מהן ספינות כשיצאתי לטיוליםפ שלי. והכרתי את הספינה הזו היטב. ויש סצינות שאני גם הבמאי גם השחקן וגם הקפטן של הסירה והיו מקומות שהייתי צריך להוביל אותה בזהירות רבה מאד.
כל השחקנים גרו ביחד היו באותה סירה, אכלו ביחד, אהבתי את הרעיון של החברות. לטעמי זה מה שמוביל לבימוי נכון . כל כך נהנו לפגוש אחד את השני בבוקר, לשתות קפה קטן על הדק זו היתה מתנה, עבורי בימוי שחקנים הוא יצרת האוירה הנכונה.
הסרט נקרא במקור הצרפתי נקרא Le Petit Vadrouille וזה מחווה שלי לסרט הקלאסי של ג'ראר אורי
Le Grand Vadrouille (האנגלית באים , האנגלים באים). זהו סרט שגרם לי אושר רב בילדות. אני מעדיף את הדיוק, האנושיות והפשטות של הבימוי של ג'ראר אורי. (מאת יחסי ציבור)