"ללכת בדרכך" – ביקורת

מאת
2 ביוני 2016 בשעה 9:00
"ללכת בדרכך".

"ללכת בדרכך".

את "ללכת בדרכך" אפשר בקלות להוסיף לרשימת סרטים על פי רב מכר שהופכים לסרטים ששואפים לסחוט דמעות. מי ש(בכה ו)נהנה מ"שומרת אחותי" עם קמרון דיאז ואביגיל ברסלין, יאהב גם את זה. סרט הקולנוע הראשון של הבמאית ת'יאה שארוק מבוסס על ספרה המצליח של ג'וג'ו מויס, שגם כתבה את התסריט. בשני זוגות ידיים אמונות יותר זה היה יכול להיות סרט הרבה יותר טוב.

זהו סיפור התאהבות-התקרבות בין ויל טריינור (כמעט כמו ויל טרנר, דמותו של אורלנדו בלום בסרטי "שודדי הקריביים"), המשותק ברגליו ובעל תנועה מוגבלת מאוד בידיו, ללו קלארק, שהיא האישה החמישית שבאה לטפל בו. אין לה כישורים מיוחדים או מתאימים, ואנחנו לא יודעים את סיבת העזיבה של המטפלות הקודמות.

מעבר למוגבל ולמטפלת שלו, זהו סיפור על בחור יפה מבית עשיר שחי את החיים הטובים (עד התאונה) ועל צעירה מבית עני שמסתפקת בחיים הפשוטים שלה (אבל מסוגלת להרבה יותר). "אשה יפה" היה סיפור סינדרלה קלאסי של עשיר ש"מחלץ" ענייה ומסכנה מחייה. הסרט מ-1990 הצליח מאוד והוא מהנה גם היום תודות לקסם המטורף של ג'וליה רוברטס, דיאלוגים חמודים ומצבים מצחיקים. כל הדברים האלה נעדרים מ"ללכת בדרכך", אך יש עוד כמה דברים משותפים לשני הסרטים: ב"אשה יפה" וב"ללכת בדרכך" הם הולכים יחד לפולו/מירוצי סוסים, לאופרה/קונצרט של מוזיקה קלאסית (בשני הסרטים היא לובשת שמלה אדומה צמודה ובוכה מרוב התרגשות), ואם מחפשים עוד קווי דמיון אז בשניהם גם יש קטע שבו הוא מסתכל עליה צופה ונהנית מסרט אצלו.

בתפקידים הראשיים אמיליה קלארק (חאליסי ב"משחקי הכס", שרה קונור ב"שליחות קטלנית: ג'נסיס") וסם קלפלין ("משחקי רעב" וסרט "שלגייה והצייד"). קלארק לא כל כך מתאימה לתפקיד. יש לה יותר מדי העוויות פנים ונראה שהיא עוטה תלבושות ולא בגדים. לא עוזרים התקריבים התכופים מדי. קלפלין מתאים ובסדר, בעיקר יפה ושותק (אולי יזכה להיות ג'יימס בונד הבא בזכות הסרט הזה) ואין לו אפילו קטע שבו הוא סובל מכאבים, מתוסכל, ומתפרץ בעצבים על האנשים והעולם (זה לא חייב להיעשות באופן קלישאתי כמו שכתבתי את זה).

בסופו של דבר יש פה כמה מראות יפים, בעיקר של אנגליה הכפרית, וסיפור נוגע ללב. הסרט לא מתעכב על שום דבר כמעט, לטוב ולרע אך השעתיים-כמעט חולפות במהירות חרף המהמורות בדרך. בכל פעם שהיא אומרת את השם המלא שלו יוצא מפיה משפט רע ולא מבוסס, כל מיני הכללות של "רק אתה…" ואז היא אומרים דברים שלא ראינו עדות להם לפני או אחרי כן. הדבר המקורי ביותר הוא החבר של לו חובב תחרויות הטריאתלון. והקטע האחרון צפוי להחריד. כמו כן, מתחילתו, לכל אורכו ועד סופו של הסרט המוזיקה איומה עד רעה, האינסטרומנטלית והשירים.

"ללכת בדרכך". ג'נה קולמן, אמיליה קלארק.

"ללכת בדרכך". ג'נה קולמן, אמיליה קלארק.

בסרט מזכירים את "כף רגלי השמאלית" (1989) המעולה שבו גילם דניאל דיי לואיס את כריסטי בראון, שנולד עם שיתוק מוחין. סרטים מומלצים על משותקי גפיים, פחות רומנטיים ועם הרבה הומור שחור מצוין: "של מי החיים האלה, לעזאזל?" עם ריצ'רד דרייפוס, "דג תשוקה" עם מארי מקדונלד וגם "הים שבפנים" עם חוויאר ברדם. שני הסרטים האחרונים ברשימה, כמו "כף רגלי השמאלית" היו מועמדים לאוסקר. "הולך בדרכך" לא יהיה מועמד, ולא רק בגלל הסיווג שלו כקומדיה רומנטית, שמעט חוטא לרוח הסרט.

דירוג: ★★★☆☆

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?