"אקס-מן: אפוקליפסה" – ביקורת #2

מאת רותם יפעת
"אקס-מן: אפוקליפסה".

"אקס-מן: אפוקליפסה".

כביכול, יש חלוקה בעולם הקומיקס בין "מארוול" ל"די-סי". אבל זוהי חלוקה כלכלית – על פי בית ההוצאה/אולפן קולנועי שמפיק את חוברות הקומיקס/סרטים. מעבר לחלוקה השטחית הזו, יש חלוקה יותר מעניינת, והיא מתייחסת לנושאים בהם הקומיקס מתעסק. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" די הבהיר מהו אחד הנושאים המרכזיים שמניע את העולמות הללו: שאלה של כוח, אחריות ומוסר.

אצל ה"אקס מן" השאלה תמיד הייתה אחרת. כמובן שגם אצלם עולה שאלה של השימוש בכוח, אבל היא נדמית כשאלה משנית לצד שאלת השייכות החברתית. והדבר אינו שונה בסרט השישי בסדרה (הספירה אינה כוללת את סרטי וולברין שגם פחות מתעסק בשאלה הזו) "אקס-מן: אפוקליפסה". ומאחר ואני (כמו רבים מבני האדם שהם לא ביבי) פחות נתקל בשאלות של מה לעשות עם עודף כוח ויותר יותר במצבים של חוסר שייכות והרגשת אחרות אני הרבה יותר קשור אליהם. וכך למרות ש"אפוקוליפסה" מרגיש מעט ממוחזר ולא שלם – הוא עדיין ראוי ומוצלח.

בריאן סינגר חוזר בפעם הרביעית לאקס-מן (קרוב לחצי מהקריירה שלו) וממשיך באותו שטיק שהוא עושה כבר 16 שנה. יש הרגשה שאחרי שהוא עשה את "אקס-מן 2" הוא פשוט הפסיק להתאמץ קולנועית, ובונה על כך שהדמויות האהובות (היי הבאנו את וולברין!) והמסרים תמיד יהיו רלוונטים אז הקהל ימשיך לבוא.

אז כן, גם הפעם יש קטע בהילוך איטי עם קוויקסילבר (איוון פיטרס) ועוד סצנה שכולה מתרחשת בראש של אפוקוליפסה אבל מעבר לאלו, אין נסיון מיוחד לרגש או לעשות משהו מיוחד. ולמרות זאת, לסרט עדיין יש את הקסם שלו הודות לדמויות ולשחקנים – כי אין מה לעשות, צריך להיות ממש כישרוני כדי לא להצליח להנפיק הופעה מוצלחת משחקן אדיר כמו מייקל פסבנדר לגלם דמות עמוקה כמו מגנטו.

אחרי שהסרט הקודם "העתיד שהיה" הסתיים בהווה בו הכל טוב, הסרט ממשיך מקו העלילה של שנות השבעים אחרי שהמוטאנטים חשפו את עצמם לעולם: גם את הצדדים הרעים וגם את הצדדים הטובים. על פניו הכל שליו ורגוע יחסית: מגנטו/אריק לנשר הוא פושע נמלט ומתחבא בפולין, חי בשלווה עם אישה וילדה ומנהל חיים נורמליים; מיסטיק/רייבן (ג'ניפר לורנס) היא סמל גבורה למוטאנטים אחרים ומסתובבת בעולם ומצילה מוטאנטים; פרופסור איקס/צ'ארלס אקסייבייר (ג'יימס מאקבוי) חזר להפעיל את בית הספר שלו כשלצידו ביסט/האנק מקוי (ניקולאס הולט).

הדברים משתנים כשסוכנת הסי.איי.איי מוריה מקטגרט (רוז ביירן) חושפת כת שסוגדת לאל מצרי אן-סאבח נור (אוסקר אייזק) שהוא למעשה מוטאנט שניסה בעבר להשמיד את העולם. כשהיא חודרת למקום קבורתו היא משאירה פתח לשמש שמפעילה את הקבר שלו והוא קם לתחייה. לא ברור לי אם זה מכוון, אבל זו חתיכת ביקורת על מדיניות החוץ של ארה"ב וגם על המצרים שכל מה שעשו כדי להחזירו זה להתפלל ולא לנסות לעשות משהו מעבר.

"אקס-מן: אפוקליפסה". אוליביה מאן, אוסקר אייזק, אלכסנדרה שיפ.

"אקס-מן: אפוקליפסה". אוליביה מאן, אוסקר אייזק, אלכסנדרה שיפ.

נור מכונה גם אפוקליפסה (כי זה מה שהוא רוצה לעשות. קצת דומה ל"דומסדיי" מ"באטמן נגד סופרמן") הוא בסופו של דבר טרחן עם הרבה כוח והוא מנסה לעשות את מה שהוא עשה הכי טוב לאורך ההיסטוריה: להשמיד את האנושות שהרסה את העולם ולהשאיר רק את החזקים. כדי לעשות את זה הוא מגייס לצידו ארבעה פרשים ומעצים את כוחותיהם: סטורם/אורורה מונרו, וורן וורינגטון/אנג'ל, פסיילוק/אליזבת' ברדוק ומגנטו שלאחר שמשפחתו נרצחת הוא מאבד אמון באונשות ומעדיף להשמיד אותה. בנוסף הוא חוטף את הפרופסור שישמש לו כשופר לעולם. אם זה לא מספיק, אחרי שאפוקליפסה משמיד את מאגר הנשק הגרעיני של העולם, קולונול סטרייקר חושד שהפרופסור אחראי על זה וחוטף את מיסטיק, ביסט וקוויקסילבר (שבא לבית הספר של הפרופסור לחפש את אביו – מגנטו) כדי לגלות מהם מידע. ג'ין גריי (סופי טרנר), סקוט סאמרס/ציקלופ ונייט קרולר/קורט ווגנר יוצאים להציל אותם כדי להלחם יחד באפוקוליפסה.

בדומה לגנרל זימו ב"מלחמת האזרחים", גם אפוקליפסה הוא לא העניין המרכזי בסרט. כי רע שכל מטרתו היא להשמיד את העולם הוא די פאסה. האידיאולוגיה שלו היא לא מורכבת או מעניינת. ולכן ניתן להתייחס אליו מניע עליללתי, סוג של מקגאפין: התפקיד שלו הוא לקדם את התפתחות היחסים והמאבק הפילוסופי אידיאולוגי של מגנטו מול הפרופסור: האם יש להשתמש בכוחות שלך כנגד הפחד של האנשים הרגילים או עליך לתת להם להנות מהספק ולא לתקוף ראשון? יש לי הרגשה שלא זו הייתה בהכרח המטרה של היוצרים, שכן הוא לא מספיק שטוח כדי להיות רק רכיב בסרט, וכן יש לו פילוסופיה, אבל היא מאד לא ברורה.

"אקס-מן: אפוקליפסה". מייקל פסבנדר.

"אקס-מן: אפוקליפסה". מייקל פסבנדר.

זה אולי המאפיין הכי בולט של הסרט: עודף מידע ובלאגן. זה לא מונע מהסרט להיות מותח ולקרב אותך לדמויות (בעיקר אלו שאנחנו מכירים מהעבר), אבל יש הרגשה שעם קצת יותר מאמץ – היה יכול להיות כאן סרט הרבה יותר טוב. בכלל, נדמה שמישהו מיהר עם הסרט הזה, לא רק העלילה המאד דחוסה, אלא גם האפקטים. הדבר בולט בטריילרים: בטריילרים הראשונים רואים שהדמויות "מודבקות" על הרקע, זה משתפר בסרט אבל לא תמיד זה זה. אני מבין שלוח הוצאות הסרטים לחוץ, אבל לא עדיף להוציא מוצר מושלם?

בתוך הבלאגן הזה השחקנים אמורים לפעול וההרגשה היא שהוותיקים פועלים עם מעט מוטיבציה. סופי טרנר שהיא אחד המוטאנטים החזקים ביותר נראית יותר חסרת אונים מסנסה סטארק – וזו משימה לא פשוטה. אוסקר אייזיק לא יכול לעבוד הרבה עם הדמות השטחית שנתנו לו, אבל עושה את המיטב. שאר הצעירים מקבלים מעט זמן מסך כך שקשה להגיד עליהם משהו, אבל משער שרובם יחזרו לסרט הבא שאמור להתרחש בשנות התשעים – מקווה שסינגר יתעלה על עצמו ויעשה משהו מעניין או יותר טוב: יסכים שוב לקחת הפסקה. רק אם אפשר מישהו יותר כמו מת'יו ווהן ופחות ברט רטנר.

דירוג: ★★★½☆

אקס-מן: אפוקליפסה (ארה"ב, 2016)
בימוי: בריאן סינגר | תסריט: מייקל דוהרטי, דן האריס, סיימון קינברג | משחק: ג'ניפר לורנס, ג'יימס מק'אבוי, מייקל פסבנדר, אוסקר אייזק, סופי טורנר, ניקולס הולט, אוון פיטרס
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-19.05.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?