"שקרים קטנים גדולים". ניקול קידמן, ריס ווית'רספון, שיילין וודלי.
מי מאתנו לא זוכר איפה הוא היה כשספיילרו לו את "החתונה האדומה"? או כשגילו לו מי הוא בעצם רובוט ב"ווסטוורלד"? או סיפרו לו מי הם האחרים ב"אבודים"? טוב, האמת שאני אשמח להסבר לזה, כי אני מנסה להבין את זה כבר כמעט שבע שנים. באופן פרדוקסלי, נדמה שככל שנהיה יותר קל להפיץ מידע (אמיתי או שקרי) כך גם עולה כמות התוכניות שמתבססות על גילויים שמשנים את התפיסה שלנו או שיוצרים תפנית בעלילה באופן קיצוני. זה לא רק בגלל הרשתות החברתיות המאפשרות הפצה של מידע מהיר, אלא גם הקלות של כתיבת בלוגים והקלטת פודקאסטים שעוקבות אחרי סדרות באופן קבוע. כך יוצא שאו שפשוט חושפים לנו מה קרה: "לא ייאמן שהם הרגו דווקא את קני!" או שמספקים ניתוחים אינסופיים שמנבאים את העתיד להתרחש שבסופו של דבר מישהו מהם ייפגע, מין גרסה מודרנית של משפט הקוף המקליד.
אבל יצירה טובה לא תלויה בגילויים או בטוויסטים שלה, הם רק תוצר שלה. זו הסיבה שגם כשאני צופה ב"היוקרה" בפעם המי יודע כמה אני נרגש ונפעם למרות שאני יודע בדיוק מי הוא מי ומה הולך לקרות. כשסרט או סדרה מתבסס על טוויסט, הוא לא יותר מיצירה זולה וחד פעמית. המקרה של המיני סדרה "שקרים קטנים גדולים" שהסתיימה השבוע הוא מעניין אף יותר. לא רק שיש גילוי, אלא עליו מבוססת כל הסדרה ואנחנו יודעים את זה מהרגע הראשון פחות יותר. הסדרה מתרחשת בעיירת החוף העשירה מונטה-ריי בקליפרוניה ועוקבת אחר מספר אימהות (וגם כמה אבות וילדים) בזמן שבין פתיחת הלימודים בבית הספר לערב התרמה שבית הספר מקיים ומסתיים ברצח. לאורך כל הסדרה אנחנו לא יודעים מי הקורבן ומי רצח, רק נחשפים לעדים למקרה בעת חקירת משטרתית.
למרות שפרק סיום העונה סגר את השאלות הפתוחות, אופן הגילוי שלהם הוא מה שהופך אותה לסדרה ייחודית ועוצמתית: במהלך העונה חושפת ג'יין (שיילין וודלי) שזה עתה עברה לעיר שבנה הוא תוצאה של אונס שעברה על ידי בחור שפגשה בבר ואין לה פרטים אודותיו. זהו סוד אותו היא חושפת לראשונה לחברותיה החדשות סלסט (ניקול קידמן) ומדליין (ריס וויתרספון). מפגש מקרי בסוף הסדרה מעמת אותה לראשונה עם התוקף, דבר המציף את הטראומה ומשתק אותה. כל מה שהיא מצליחה לעשות זה ללחוץ חזק את ידה של מדליין השיכורה. אבל זה מספיק עבורה להבין בדיוק מה ג'יין גילתה. לסלסט מספיק להביט על שתי הנשים להבין בדיוק מה קורה. בלי מילים, בלי הסברים פומפוזיים, רק מחוות גופניות בסיסיות בין שלוש נשים:
עוצמת הקטע היא לא רק בכך שהוא מזקק את הדרמה שנבנתה במשך שבעה פרקים לכמה מבטים, אלא בגלל שהוא עובד גם כשאתה יודע מה הולך לקרות. זה קרה לי בצפייה הראשונה בה ידעתי בוודאות גמורה מה הולך לקרות (כי בניגוד לדמויות, לי בתור צופה יש מבט פנורמי על כל המתרחש), ולמרות זאת הייתי במתח עד רגע הגילוי. וזה פועל כל פעם מחדש כשאני מריץ את הסצנה הזו. היוצרים דיוויד אי.קלי שכתב ו-ז'אן מרק ואלה שביים הפכו את הטוויסט למשני ביחס לאופן בו הם חשפו אותו.
קל היה למבקרים רבים לבטל את הסדרה כאופרת סבון על אימהות לבנות עשירות. אבל גם להיות עשירות לבנות לא מבטיח הגנה מפני אלימות מינית, בעל מכה או "סתם" לחצים של להיות אם מוצלחת. בשום שלב בסדרה לא מציירים את זה כ"בעיה" היחידה של העולם, אבל האופן בו פיתחו את זה לאט לאורך שבע פרקים מגיע לקליימקס אדיר. להיותה של סדרה מבוססת טוויסט יש השפעה נוספת על האופי שלה, וזה הצורך להמתין, דבר שצופים רבים רואים כבעיה: למה לי לתת לסדרה זמן כדי להתחבר אליה? אם סידרה שברובה מרגישה כמו אופרת סבון עם רצח, למה לי להישאר בה? רק כי אמרו לי שישתלם לי בסוף? במקרה הזה יש לזה סיבה – ההתמקדות בדמויות הנשיות ולספר את החוויה שלהן כאימהות. בקלות היה ניתן להפוך את הספר של ליאן מוריארטי עליו מבוססת הסדרה לסרט. בתור תרגיל מחשבתי אני יכול לחשוב איך לערוך את שבע השעות של הסדרה לשעתיים פלוס של סרט. מוציאים כמה קווי עלילה והכל עובד. אבל קידמן וויתרספון שהפיקו על בסיס ספרה של ליאן מוריארטי היה חשוב לתת זמן ומקום לבעיות של הנשים ולא רק להתמקד בתעלומת הרצח.
"שקרים קטנים גדולים". ניקול קידמן, שיילין וודלי, ריס ווית'רספון.
בעידן בו כל סדרה שנייה מוכתרת כדבר הכי טוב שנוצר אי פעם (מגוחך לכשעצמו, כי ידוע שזו "באפי קוטלת הערפדים") אני גאה להכריז ש"שקרים קטנים גדולים" היא לא אחת מהן. וזה בסדר. כמו שהילדים של כולם לא יכולים להיות חכמים יותר מהממוצע, כך גם כל סדרה לא יכולה ולא צריכה להיות הכי טובה ומהפכנית. לעומת זאת, אני בטוח שהרגע בו שלוש הגיבורות הראשיות מגלות את השקר הגדול הגדול ביותר בסדרה הוא נכון לעכשיו הרגע הטלוויזיוני הגדול של השנה, וכנראה אחד מהרגעים הגדולים אי פעם. אני מקווה שהוא ייזכר עוד שנים רבות כפי שאנחנו זוכרים את "אני הוא זה שדופק" של וולטר ווייט.
שקרים קטנים גדולים (ארה"ב, 2017)
בימוי: ז'אן-מארק ואלה | משחק: ריס ווית'רספון, ניקול קידמן, שיילין וודלי, לורה דרן, זואי קרביץ
הפצה: yes טלויזיה בלוין, כעת ב-yesVOD. קדימון: