"חמש החברות האחרונות שלי" – ביקורת
"5 החברות האחרונות שלי". ברנדן פטריקס.
דמות ראשית הבוחנת מערכות יחסים מעברה על מנת ללמוד משהו על יכולותיה בתחום הרומנטי, היא הרעיון עליו נשען הסרט "חמש החברות האחרונות שלי", ולא בהצלחה. הסרט, המוגדר כקומדיה, זוכה להגדרה זו כברירת מחדל מאחר והרגעים המשעשעים בו מועטים והוא בעיקר מתיימר להעביר בקלילות מחשבות על רגש האהבה. התוצאה הנה אסופת מערכונים בינוניים על סיטואציות שונות העשויות לעלות במהלך מערכת יחסים רומנטית, שהגיעו למסך הגדול באמתלת סיפור עלילתי.
במאי הסרט, ג'וליאן קמפ, שזה לו הסרט השני, בחר לעבד את ספרו של אלן דה בוטון משנת 93' "חיבורים של אהבה" ולהופכו לסרט באורך מלא. מלבד הבימוי, אחראי קמפ גם לתסריט ובחירתו לשמר את אופי הספר גם על המסך הגדול אינו לטובת התוצאה הסופית. בנוסף, הרקע העשיר של קמפ בתחום הטלויזיה ניכר גם הוא מפתיחת הסרט ועד סופו, עובדה שגם כן אינה מסייעת לסרט להפוך ליותר מאוסף סיטואציות רנדומליות, מלאות אפקטים יצירתיים, פחות או יותר, ועמוסת מטאפורות ויזואליות בינוניות.
