"ספרינגסטין: הדרך משום מקום". ג'רמי אלן ווייט בתור ברוס "הבוס" ספרינגסטין.
"ספרינגסטין: הדרך משום מקום" הוא ביוגרפיה מוסיקלית של סקוט קופר ("אחים בדם-מחוץ לתנור", "לב לא שפוי") המבוססת על הביוגרפיה באותו שם מאת וורן זיינס, ועוסקת באייקון הרוק האמריקני "הבוס" ברוס ספרינגסטין. היא מצליחה היכן שרוב הביוגרפיות המוזיקליות האחרונות נכשלו, מכמה סיבות ובעיקר בגלל יושרה אמנותית שלא הייתה קיימת, למשל ב"רפסודיה בוהמית", רק חבל שליהוק תמוה של ג'רמי אלן וייט קצת מקלקל את התוצאה הסופית.
עלילת הסרט מתרכזת בשנים 1981-2 שבהן ספרינגסטין עבד על אלבומו האישי "נברסקה" לאחר ההצלחה הגדולה של אלבומו הקודם "הנהר". הסרט מתמקד בתהליכי העבודה אחר האלבום בביתו של ספרינגסטין ובאולפן ההקלטות וגם עוסק בחייו האישיים ובטראומות הילדות שלו.
סרטו של קופר עוסק בשתי תמות מרכזיות: האמנות אל מול המסחריות, וההשפעה של העבר על ההווה.
סרטים כמו "רפסודיה בוהמית" הגרוע או "רוקטמן" הטוב יותר ממנו משמעותית, שעסקו בכלל היצירה של הנושא שלהם ובאופן טבעי התמקדו בלהיטים הגדולים – היו קולנוע מסחרי 'פר-אקסלנס' שלא מתיימר להרבה יותר מאשר למכור כרטיסים. לעומתם, "הדרך משום מקום" בכלל לא מתעניין בלהיטים הגדולים של ספרינגסטין (שרק שניים מהם מושמעים בפסקול, מסיבות מוצדקות למדי) אלא דווקא באלבום הכי קטן שספרינגסטין יצר דווקא בתקופה שהוא החל להנות מפופולריות.
"ספרינגסטין: הדרך משום מקום". ג'רמי אלן ווייט.
כלומר, בניגוד לרוב האמנים שאנחנו מכירים, שמתחילים לפעמים בקטן, הרבה פעמים בסצינת האינדי, ואז הופכים למפלצת איצטדיונים (מישהו אמר קולדפליי ויו-2?) ספרינגסטין עשה את הכיוון ההפוך והשתמש בתהילה שלו כדי שיתנו לו לעשות מה שהוא רוצה בלי לשאול יותר מדי שאלות. כבר בהחלטה הראשונית הזאת, להתמקד בעבודה על "נברסקה" כבסיס של הביוגרפיה/סרט, היוצרים מאותתים שהם הבינו את המהות של הגיבור שלהם וצריך גם להצדיע להם על האומץ לשחרר סרט שמבוסס בעיקר על מוזיקת פולק שהוקלטה במכשיר ביתי ב-4 ערוצים ומעולם לא עברה רימסטרינג לשיפור הסאונד.
התמה השניה של הסרט – ההשפעה של העבר על ההווה – מופיעה כבר בתחילת הסרט באמירה שהעבר לא אמור להשפיע על ההווה והמשך התיזה הזאת נבחנת באמצעות שוטים בשחור לבן שמשובצים בסרט ואף מהווים פלשבקים הכרחיים למי שלא בקיא בפרטיו הביוגרפים של ספרינגסטין. הם מציגים לנו את ילדותו המיוסרת של ברוס אל מול אב מתעלל ואם מוכה בדירה עלובה בפרבר של מעמד הפועלים בניו ג'רזי. זה אמנם קצת פחות מעניין ויותר מזכיר רפליקה שחוזרת ברוב הסרטים הביוגרפים, אבל אי אפשר להבין את היצירה של ספרינגסטין בלי איזשהו סוג של רטרוספקטיבה וזמן המסך שלה לא ארוך במיוחד.
כשציינתי בפתיחה את היושרה האמנותית של הסרט, התכוונתי בעיקר לכך שהסרט מדויק מאוד מבחינת היסטורית, ולא מערבב סצינות משנים שונות רק בשביל ליצור דרמטיזציה מזויפת, שזאת הבעיה העיקרית מבחינתי בסרטים מהסוג הזה, שוב כמו "רפסודיה בוהמית", וזה עוד פלוס גדול לזכותו.
"ספרינגסטין: הדרך משום מקום". ג'רמי אלן ווייט.
ארחיב שהליהוק של אלן וייט בתור ברוס ספרינגסטין פגום מיסודו גם כי אין שום דמיון בינהם: כשצפיתי ב"רפסודיה בוהמית" על כל מגרעותיה, ראיתי מולי את פרדי מרקורי, ב"רוקטמן" ראיתי את אלטון ג'ון וב"באק טו בלאק" ראיתי את איימי ויינהאוס. אבל פה אני לא רואה מולי את הבוס, אלא את ג'רמי אלן וייט וזאת בעיה רצינית, והבעיה היותר רצינית היא שבעוד ברוס הוא אחד הטיפוסים היותר כריזמטיים בתולדות תרבות הפופ, הדמות של אלן וייט נטולת כריזמה לחלוטין. הוא לא ספרינגסטין – לא ביופי ולא באופי. איזה מזל שיש לנו בסרט ג'רמי נוסף, ג'רמי סטרונג, אולי שחקן המשנה הכי טוב שיש כרגע בהוליווד, שמגלם את המנהל של הבוס ומכפר על משחקו הקלוש של הג'רמי השני.
דירוג: 
ספרינגסטין: הדרך משום מקום (ארה"ב, 2025)
בימוי: סקוט קופר | תסריט: סקוט קופר, וורן זיינס | משחק: ג'רמי אלן ווייט, פול וולטר האוזר, ג'רמי סטרונג, סטיבן גרהם, מארק מארון, גבי הופמן | צילום: מסנובו טקיאנגי
הפצה: פורום פילם, החל מה-23.10.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: