לאחרונה בא לסיומו הסדר תקציבי בן 58 מיליון ש"ח לשנה שנועד לתמוך בקולנוע הישראלי. התקציב מחולק לתמיכה בעשיה קולנועית, בפסטיבלים ואף בסינמטקים, ויעמוד החל מהשנה הבאה על 50 מיליון ש"ח, שעשוי לעבור קיצוץ נוסף. ריבוי הפסטיבלים המקבלים תמיכה מהתקציב הזה, עומד בסתירה לקיצוץ, מה שכמובן הקטין את רמת התמיכה שהתקציב הצליח להעניק לפסטיבלים הותיקים יותר. מתוך זאת, פסטיבל דוקאביב שמתקיים בדרך כלל באפריל, עשוי להיות הראשון להיפגע וכבר נשמעים דיבורים על אי-קיומו השנה.
אנשי התעשיה שהגיעו לדיון התקציבי בכנסת, זכו לתמיכתו של יו"ר הועדה, ח"כ מיכאל מלכיאור שאמר "הם רוצים להרוס את תעשית הקולנוע. לא להפוך את הבמאים והשחקנים לקבצנים. והנה אנחנו חשבנו שחלק נרחב מהם כבר היום עני מרוד." מאידך, טען ח"כ אליהו גבאי, "חסר כסף לתרופות לחולים ובמקום זה נותנים לקולנוע."
במדינה בה תקציב הבטחון הוא הגדול ביותר מקורח הנסיבות, תקציבי החינוך והבריאות בשפל לעומת הצורך, ועדין יש עוני רב; צריך לחשוב היטב עד כמה ניתן וצריך שהמדינה תתמוך בתרבות. אולי במקום להקטין את התמיכה בפסטיבלי התרבות על מנת לתמוך בכולם, פשוט צריך להקטין את מספר הפסטיבלים הנתמכים. היום כמעט לכל עיר יש פסטיבל תרבות משלה, אם לא כמה. ואולי כדי להעניק יותר תמיכה ליוצרים צעירים, כדאי להקטין את הסכומים שיוצרים מנוסים מקבלים, היות ולהם סיכוי טוב יותר לקבל מימון בזכות עבודותיהם הקודמות.
[…] באוקטובר האחרון איימו מארגני הפסטיבל לבטל אותו מחוסר תקציב; אך מאז הוגדל תקציב הקולנוע בפברואר ונראה שכעת הכל […]