"לילה לבן". תמונה באדיבות ינוסן הפקות.
הוכרזו 12 סרטי התעודה שישתתפו בתחרות הישראלית של פסטיבל דוקאביב 2012 (ה-14 במספר). הסרטים נבחרו מבין למעלה מ-70 שהוגשו, ועוד הוכרזו גם 7 הסרטים הקצרים שיתחרו בתחרות הסטודנטים מתוך 25 שהוגשו. כל הסרטים בתחרויות יוקרנו בפסטיבל שיתקיים ב-3 עד ה-12 במאי, בסינמטק תל אביב, מוזיאון תל אביב, בית ZOA ובנמל תל אביב.
מתמודדי התחרות הישראלית של פסטיבל דוקאביב 2012:
התחרות הרשמית
"גברים בלתי נראים", יריב מוזר – הסרט חושף קרבנות בלתי מוכרים של הסכסוך הישראלי-פלשתיני: גברים הומוסקסואלים פלשתיניים, הסובלים מרדיפה ואיומים על חייהם בשטחים ונאלצים להתחבא בתל אביב, שגם בה הם בורחים מפני החוק.
"הנכה המאושר והבודהיסט המיוסר", נועם פנחס – לאחר נתק של יותר מעשור, חוזר נועם במאי הסרט אל הקיבוץ בו גדל כדי להציל חבר ילדותו שהפך לנכה מתבודד המסרב להשתקם.
"יום אחד אחרי השלום" מירי לאופר, ארז לאופר – רובי דמלין, שאיבדה את בנה דיוויד במהלך שירותו בשטחים, ביקשה לפתוח בדיאלוג עם הצלף הפלסטיני שירה בו למוות. בעקבות סירובו יוצאת רובי לדרום-אפריקה, ארץ מולדתה, בחיפוש אחר אפשרות של סליחה ופיוס.
"ילדים מסוכנים", עמית גורן – תיעוד של "בית נועם", ווילת מגורים בפינה מרוחקת של כפר מל"ל, בו תושביו הם כל מה שאנחנו מנסים להדחיק, להעלים.
"ימי הזהר", זהר וגנר – קלטות וידאו שצולמו לפני שנים בניו יורק מתגלות יום אחד בביתם של בני זוג, ומערערות את מערכת היחסים שלהם.
"כביסה מלוכלכת", יעל שרר – לאחר שאביה הורשע ונכלא על התעללות מינית, אישה מחליטה לשנות את חוקי המשחק של הקורבן המשתתק והמבויש.
"כל הבקרים השמחים", עומר יפמן – סרט מסע אישי אל תוך ההוויה הביסקסואלית, אשר חושף טפח מהעולם היצרי המטלטל בו נתון הבמאי.
"לילה לבן", עירית גל – מדי לילה צועדת בין ההרים קבוצה של כעשרים נשים פלסטיניות שאין להן רישיון מעבר לישראל, מסע הסתננות הנמשך מספר שעות. הן פורצות את הגבול הגיאוגרפי ואת הגבול החברתי, אך הן יביאו פרנסה לילדיהן בכל מחיר.
"פודרה", איל גולדברג – שלוש לוויות, שלושה דורות, שתי מלחמות ובן זוג אחד הממתין בתל אביב.
"רעש", דן ונואית גבע – סיפור אהבה-שנאה תל אביבי, על אדם שמחליט לצאת למלחמה ברעש העירוני הפולש לביתו.
"סינמה ג'נין" ("Cinema Jenin"), מרכוס ותר – מסעה של קבוצת אנשים, פלשתינים וגרמנים, בדרך להגשמת חלום – בנייתו מחדש של בית הקולנוע הנטוש בג'נין.
"הום מובי" ("Home Movie"), ראובן ברודסקי – תיעוד השלב האחרון בהתפרקות משפחתו של הבמאי, אחת מני רבות שלא שרדו את מבחן ההגירה.
תחרות הסטודנטים:
"גרייס", מיכל אהרונסון, ביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלויזיה – פיליפינית שהגיעה לישראל לפני כ-20 שנה בחיפוש אחר עבודה, הכירה גבר מקומי, נישאה לו וילדה שלושה בנים. בהמשך התגרשה ממנו, גילתה מחדש את מיניותה והקימה סלון יופי בתחנה המרכזית בתל אביב.
"חפש את המטמון", נדן פינס, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב – אביו של הבמאי ואחותו היחידה, נעמה, לא מדברים זה עם זו כבר 15 שנה.
"יש עם מי לזמזם", איתי צור, המכללה האקדמית ספיר – משפחת ה"מזמזמים", כך הם קוראים לעצמם, נפגשים רק דרך גלי קול. לא רואים אחד את השני אבל מרגישים משפחה.
"מחרומבה", תמר קמרט, המכללה הטכנולוגית תל חי – איש שחי על הר בין שדות של מוקשים ושרידי צבא סורי ואט אט בונה לעצמו את ביתו.
"נקודת האור של הבית", אריאל חן, ביה"ס לקולנוע מעלה – אהבה וחרדה, חיים ומוות, זוגיות והשתוקקות לילד, אופפים את השנתיים הראשונות לנישואיהם של הבמאי ואשתו.
"רות", עופר פריימן, המכללה הטכנולוגית תל חי – האישה שהקימה את בית האבות הפרטי הראשון בתל אביב בשנת 1962, כעת בגיל 85 נאלצת להתאחסן בו.
"תזכיר לי מי אני", יעל מיכאלסון, אוניברסיטת תל אביב – אדם מהשורה התעורר יום אחד ללא זהות וללא זיכרון, אך היה חייב להמשיך את חייו.