"כשהאור נשבר" הוא סרט איסלנדי שלאורך חלקים גדולים ממנו מישהו בוכה, וזה גרם לי לחשוב כמה עצוב מצב הקולנוע שסרט כזה מוקרן מחוץ לכיתת אוניברסיטה כתרגיל, על כך שהשקיעו בזה כסף, שמפיצים אותו בעולם, שהוא התקבל לפסטיבל קאן. איך יודעים שזה סרט אמנותי? יש אין-סוף טייקים ארוכים שאפשר היה לקצר לעשירית מאורכם ולקבל את אותו אפקט – ללא השעמום, העייפות, הטרחנות, הפלצנות והפוזה.
אונה, סטודנטית לאמנות (שהקטעים באוניברסיטה שבה היא לומדת הם מהסיבות היחידות שהסרט לא קיבל ציון נמוך יותר), מתמודדת עם הקושי של היותה מאהבת לגבר נשוי שנהרג. ערב יום מותו אמר שיודיע לאשתו שהוא עוזב אותה. היא נאלצת להסתובב בחברת אנשים שמבכים את מותו מבלי לדעת את התפקיד החשוב שמילא גם בחייה. ובשלב כלשהו גם האלמנה מצטרפת לקבוצת החברים האבלה. אונה בוכה, החברים של דידי בוכים, אשתו של דידי בוכה (לאו דווקא בסדר הזה).
בסרט שמתאר מצב די נייח, ללא עלילות נוספות חייב להיות משהו מיוחד נוסף (רצוי יותר מאחד): דמויות יוצאות דופן, דיאלוגים מבריקים, רגעים אנושיים יוצאים מן הכלל, תובנות. לרגע ברקע גם מופיע אבא של אונה. היא לא בקשר טוב עם הוריה והמפגש עם אביה הוא מהרגעים הטובים ביותר בסרט, אבל זאת לא חוכמה כשיש כל מעט דברים מוצלחים ב-82 דקות במקום סרט של 14 עד 22 דקות.
נראה לי שבזבזתי מספיק זמן ומילים עד האזהרה מפני הסרט הזה.
דירוג:
כשהאור נשבר (איסלנד, הולנד, קרואטיה, צרפת, 2024)
בימוי: רונאר רונארסון | תסריט: רונאר רונארסון | משחק: אלין האל, קטלה ניאלסדוטיר, מיקאל קאבר, אגוסט ויגום, גונאר הרפן קריסטיאנסון, בלדור אינרסון, ת'ורסטין בכמן, תומאס האוזר | צילום: סופיה אולסון
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-05.06.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: