"רעב". מייקל פסבנדר.
"רעב" אינו מציג מבנה עלילתי שגרתי, אך באמצעות ריאליזם בלתי מתפשר של הבמאי סטיב מקווין ומחויבות יוצאת דופן מצד הכוכב שלו מייקל פסבנדר מתקבלת תוצאה מאלפת. גם אם לא ידעתם כלום על מאבקה של המחתרת האירית בממשל הבריטי שהובילה לשביתת הרעב ב-1981 ושעומדת במרכז הסרט, עדין תוכלו להפיק ממנו את המיטב בזכות כל מעלותיו הפילמאיות.
"רעב" הוא סרטו העלילתי הארוך הראשון של סטיב מקווין – לא השחקן המאצ'ו הפופולרי משנות ה-1960 – אלא במאי שחור כבן 40 מלונדון, שהציג את סרטו הזה בפסטיבל קאן 2008 וקטף את פרס מצלמת הזהב שלו. לתפקיד הראשי שלו בסרט, ליהק מקווין את מייקל פסבנדר, מי ששנה אחר כך יופיע בפסטיבל קאן עם "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו, ויקנה לעצמו מעמד של כוכב נחשק שבהמשך יופיע גם בשוברי קופות הוליוודים דוגמת "X-מן: ההתחלה" ו"פרומתיאוס".
בובי סנדס, שלא במהרה מתחוור שהוא העומד במרכז הסרט, נמנה על מתנגדי השלטון הבריטי בצפון אירלנד שכונו בשם המתחתרת האירית (או הצבא הרפובליקני האירי, ובקיצור ה-IRA). חברי ה-IRA נאבקו בממשלת הממלכה המאוחדת בדרכים אלימות, והממשל הבריטי החזיר באותה המידה. אלפי חברי מחתרת אירים נהרגו וחלק בלתי מבוטל נאסר בבתי הכלא הבריטים. בשנת 1986, נשלל מעמד האסיר הפוליטי (המקל על תנאי הכליאה) של אסירי ה-IRA, וקולה של מרגרת תאצ'ר – ראש ממשלת בריטניה מאז 1979 – מהדהד במהלך הסרט מספר פעמים ומבהיר את דעתה הנחרצת בנידון כי אין דבר כזה אלימות פוליטית, אלא רק אלימות פלילית שדינה הוא מאסר רגיל כמו כל מאסר פלילי אחר. משהבין את המבוי הסתום לו נקלעו חברי המחתרת הכלואים, הכריז בובי סנדס, פעם חבר פרלמנט וכעת אסיר מן המניין, על שביתת רעב ב-1 במרס 1981.
"רעב".
מקווין לא ממהר להתמקד בסנדס, בגילומו של פסבנדר. הוא מעדיף להקדים ולהבהיר לצופיו כי מתקני הכליאה המכובדים שראו בטלויזיה ובסרטים ההוליוודים – יכולים להיות רחוקים מאד מהמציאות של האנשים בעולם האמיתי. הוא מתחיל בהצגתו של אחד הסוהרים והבעיות הנפשיות שהוא חווה עקב עבודתו, ועובר להתמקד באסיר חדש מה-IRA (בריאן מיליגן) שנכנס לכלא ומסרב לעטות על עצמו את מדי הפושעים הפליליים, כך שהוא נזרק לתא קטן בכלא בלא בגדים כלל אלא שמיכה בלבד. תנאי הכליאה של אסירי ה-IRA הם מלעלה ממכפירים (חלק כנראה באשמת ההתנהגות הברוטלית שלהם עצמם כלפי האסירים), וכוללים הכאות לצורך בדיקות פיזיות או אפילו פעולות בסיסיות כמו תספורת, חוסר ניקיון חמור בתוך התאים (עד כדי צואה על הקירות במשך תקופה ארוכה, ריקון שתן למסדרון התאים) וכך הלאה.
דילוגיו של מקווין בין הדמויות שבהן הוא בוחר להתמקד נעשים גם הם בצורה בלתי שגרתית, בין היתר משום שהם כוללים קפיצות בין זמנים קצרים המבארים את המקורות לסצינות שראינו דקות ספורות קודם כשהתמקדנו בדמות אחרת. כך גם אנו פוגשים בבובי סנדס, אך אט אט הסרט עובר להתמקד בו בלעדית עד לסצינה מצוינת בה מחליפים סנדס והכומר דומיניק (ליאם קאנינגהם) מילים בזריזות, תוך שהם מצולמים בשוט אחד ארוך של למעלה מרבע שעה. זריזות הדיבור בסצינה עומדת בניגוד לאיטיות של שאר הסרט. פסבנדר מעולה בתפקידו, הן בגלל הסצינה הזו, והן בגלל המחויבות שלו לתפקיד במסגרתה השיל ממשקלו כל כך הרבה קילוגרמים עד כי מפחיד במיוחד להסתכל עליו. אפילו תפקידיו פחותי-המשקל של כריסטיאן בייל לא נראו מפחיד כל כך.
"רעב". מייקל פסבנדר, ליאם קאנינגהם.
מקווין מבטיח את עצמו כבמאי שהריאליזם שלו בלתי מתפשר לחלוטין. הוא אינו בוחל באמצעים בהם הוא משתמש כדי להבהיר שהמציאות היא לא תמיד זוהרת כמו ההילה שנבנית סביבה. איך מתמודד גופו של אדם השובת רעב? מי מנקה אחרי האסירים? איך מבצעים בהם בדיקות שגרתיות? כיצד סוהרים מתמודדים עם אסירים בעיתיים ואלימים? כיצד זה משפיע על הנפש שלהם? כיצד האסירים מתמודדים עם האלימות שמופנית כלפם? כל אלו שאלות שנענות בצורה ריאליסטית, מעמיקה ואיטית בידי מקווין כאן בסרט.
דירוג: 
רעב
אנגליה, אירלנד, 2008
הפצה: סרטי אורלנדו, ניתן לצפיה בטלויזיה וב-DVD.
קדימון:
בימוי:
סטיב מקווין
תסריט:
סטיב מקווין
אנדה וולש
משחק:
מייקל פסבנדר
סטוארט גרהם
בריאן מיליגן
ליאם מק'מהון
ליאם קאנינגהם
הלן מאדן
דס מק'אליר